המשוררת מירה קדוש, דמות מוכרת היטב בעולם התרבות האשדודי, נולדה בירושלים. אביה, שמעון ביטון ז"ל, היה אלמן עם ארבעה ילדים, ובגיל 36 נישא לאמה, שהייתה אז בת 20. הם גרו אז בדלות בשכונת הקטמונים בירושלים, והאווירה בבית הייתה מתוחה בשל מורכבות היחסים בין האישה הצעירה לילדיו הבוגרים של הבעל.

אימה, עליזה, קראה למירה על שם אשתו הקודמת של אביה, אִם מריחוק ממנה, אם מרצון לשאת חן בעיני בעלה וילדיו. והשם הזה מגיל צעיר כזהות המאזכרת אסון דקר את נפשה.

בשנת 1965 המשפחה עברה לאשדוד, ואימה פתחה גן פרטי בתוך הבית, בית קרקע ששכרו, ומירה גדלה שם. האם החליטה מראש שאינה נותנת העדפה לבתה, ובעודה מקבלת את ילדי האחרים אל חיקה בחום בתה חשה כילדה עזובה, שניסתה תמיד להימלט למקומות מחבוא.

למשל, פינת סתר בשיחי ברושים, מהם השקיפה לבית השכנים, שם יש בית ומשפחה שלא זכתה להם. התשתית הזאת של זרה, לא שייכת, זאת שמתבוננת מן הצד ואינה חלק, מלווה אותה מילדותה.

אביה שהיה שוטר נאלץ להוביל אל המעצר את אחד מאחיה, שהפך מנער שלא מצא את מקומו לעבריין. זה היה סבך קיומי קשה לילדה רגישה עם עיניים פקוחות לעולם.

מרגע שלמדה לקרוא, הספרים הפכו לה למקום מפלט, שהחליף קיום מעיק שאינה יודעת כיצד להכילו. היא נתקפה בבולמוס קריאה מטורף, כל מה שהגיע לידיה נקרא בשקיקה.

לאחר שרות צבאי כמש"קית ת"ש וחינוך, פנתה ללימודים גבוהים: היא בוגרת החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ובעלת תואר מוסמך בהצטיינות במחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר אילן, לפני תום למודי התואר הראשון התקבלה לעבודה כמורה בתיכון מקיף ד' בעיר ומאז ועד היום מילאה שלל תפקידים כמחנכת, מכינה לבגרות בספרות, מעריכת בחינות בגרות, סגנית מנהל ועוד.

חווית הלימודים באוניברסיטת תל אביב לא הייתה פשוטה למירה. מבחינתה זה היה להגיע לעולם אחר, שונה לחלוטין בהתנהלותו, בשפתו וימים שלמים לא שמעה אפילו את עצמה לעצמה.

באותה תקופה נתקלה במשוררים ומשוררות יידועי שם וחדלה לכתוב, מחוסר ביטחון, אז החלה להתפתח התודעה המזרחית שלה, השונות עוררה התבוננות. התרבות המזרחית והשפה הערבית שלא בוטאו בביתה במישרין רחשו בדם ובקשו את מקומם.

בבית המשפחה נשמעה שירתה של שרהל'ה שרון לצד קידוש השבת. המזרחיות הייתה זהות מטושטשת, לא משהו שאתה רואה וחווה אותו. ופתאום, באוניברסיטה, ההתנגשות חשפה בפניה שיש משהו שהיא נושאת בתוכה ומבקש קיום, אך בטרם גובש היא כבר מאמצת לחיקה את התרבות המערבית על כול מכמניה.

אולם היא חווה אותה כ'זר מן הזר'. האחרות של האחרות, נמשכת ליצירתם של ג'ויס, פוקנר, קאמי, מי שמציגים דמויות החיות על קו התפר, בדמים מעורבים, בזהויות טעונות, כי רק שם בזרות היא מרגישה בבית - רק שם היא נושעת, הרחק מן המוכר.

קדוש, שיצאה לפנסיה ממערכת החינוך, התמנתה ליועצת ועורכת ספרותית של פסטיבל "אשדודשירה" וחזרה לכתוב בשנים האחרונות בעקבות משבר אישי. מעיין יצירתי שהיה חבוי התפרץ ומאז היא מפרסמת שירה דרך קבע ברשתות החברתיות ובדף הפייסבוק האישי שלה.

מקוראים בודדים שקראו בתחילה את שיריה התפתחה עם הזמן סביבה קהילת קוראים ענפה. "השירה שלי היא לירית וככזאת נותנת ביטוי לחוויה האישית ולקול הייחודי" – היא משתפת. "הכתיבה היא צעידה אל האופל, אל המערבולת החשוכה שבפנים, להאיר אותה באלומת אור, לשורר אותה וממנה ליצור דיאלוג אל העולם".

"באמצעות השירה אני מציגה התבוננות רחבה ופיוטית של היות אדם, ועם זאת יש בה אמירה אוניברסלית, היא עוסקת בנושאי זהות, במצבי קיום, במערכות יחסים, בהגות לצד שירי אהבה" – היא מוסיפה.

בנוסף להיותה משוררת מירה מנחה סדנאות כתיבה יצירתיות, כדי לעורר השראה ולחולל את הנס המופלא הזה של הכתיבה הספרותית.

אילן שיינפלד, העורך והמוציא לאור של ספר הביכורים שלה "שְׁלוֹכִית" מספר כי "שמו הייחודי יוצר היפוך אירוני לכינוי הגנאי ומציע התייחסות מורכבת לנושא הזהות התרבותית, המערבית והמזרחית כאחת".

"הספר הוא תפיסת קניין ובעלוּת מחודשת על נשיותה, יצָריה, יצירתה, שפתה ותרבותה" – הוא אומר. "מעין מסע רגשי סוחף ורב יופי, להֵחברות אינטימית, סֶמי ארוטית, אל הנשיות, האימהות, אל הילדות הגזולה, אל שושלת האימהות המתות ואל מולדת האבות האבודה, ויוצא מתוכן אל מימוש היצירה והיצר, אל האמונה בבורא עולם ומעבר לו – האמונה באדם ובהתמד חתירתו אל אמיתת חייו".

לדבריו, "את כול אלה עושה מירה בלשון שיר מיוחדת, הממזגת בתוכה הדים מן השפה המרוקאית, מלשון הדיבור הישראלית וגם מלשון העברית הגבוהה. לשון השיר שלה מיוחדת לא רק במשלביה, אלא גם במוסיקליות שלה, אותה היא משיגה תדירות על ידי הֲזָרה של השפה, בה היא תורמת את חלקה להתכת לשונות היהודים בלשון השירה העברית החדשה".

כאמור, את הספר הראשון של תשיק מירה באירוע חגיגי בבית יד לבנים בהשתתפותו של אילן שיינפלד ובהשתתפות משוררים ואמנים שיקראו משירי האהבה הנועזת והסוערת שלה, לצד צלילי הפסנתר של המוזיקאי אסף סבג, שילוו בקולו של הזמר היוצר אסף ביטון.

יום שלישי, 14 במרץ 2023, בשעה 19:00, בית אריה קלנג, רח' יאיר 2, אשדוד.