מעטים המופעים המעמידים בפנינו מראה כה ישירה ומטלטלת על ההיסטוריה של האתוס הציוני, כפי שעושה ‘סבטלנה’ - המופע האור קולי המתקדם בבימויו של אורי וידיסלבסקי ובכיכובה של נצנת זננך מקונן, המספר את סיפורה של כתבת תרבות רוסייה מלאת שמחת חיים ואופטימיות, הרוצה להשתלב בחברה הישראלית.

היא מגוללת בפנינו פרקים מתולדות המדינה בעזרת קטעי וידאו אותנטיים מהארכיון - סרטון הכרזת המדינה, כיבוש הכותל ועוד, ומונולוג מתלהב במהלכו מתחילה אישיותה של הדמות המרכזית להיסדק.

מבין החרכים מתחילה לבצבץ זהות אחרת, זו של השחקנית האתיופית המתקשה לקבל את גישתה החיובית-הכפייתית של הדמות הרוסייה לחיים ולמדינה. כך מתחיל מאבק בין שני נרטיבים - הקול השולט של הממסד, אל מול הקול השונה, הזועק, הציני והמדוכא.

המופע מציג למעשה מאבק בין שתי פנים שונות של ה’אחר’ בחברה הישראלית, הכלואות באותו גוף. המונולוגים ההזויים של שני הקולות השונים בתכליתם, נקטעים מדי פעם בקטעי שירה ובריקודים תזזיתיים, המוסיפים לאווירה הקרנבלית הפרועה, כי מעבר לכול, מדובר במופע משעשע.

"אם נשים מראה מול הפנים שלנו, מה היינו רוצים לשאול את עצמנו? חלקנו לא ממש סובלים את עצמם, לעומתם יש חלק לא מבוטל שאוהב את עצמו מאוד. בואו נודה על האמת - אידיאליסטים אנחנו לא. עושים הרבה לביתנו, המילה ‘אני’ ו-‘אני’ היא המילה השולטת בשיח. בעולם מתרחשים אירועים, אנחנו רוב הזמן רק צופים", זו רק טעימה קטנה מהלך הרוח של המופע.

נצנת זננך מקונן בת ה-30, נולדה כנוצרייה, בת למשפחה אמידה ומוכרת. כשהייתה בת שנתיים עזבה אמה לארצות הברית, ואביה, עיתונאי מוערך באתיופיה, גידל אותה ואת אחותה. את אמה פגשה מחדש רק מקץ שנים ארוכות בהיותה בת 18, לאחר שעלתה ארצה והתבגרה. גם סיפור עלייתה אינו בדיוק קונבנציונלי, בו עלתה לישראל לבדה עם אחותה.

עד גיל 8 למדה בבית ספר דתי בפתח תקוה, ובכיתה ג’ עברה לפנימייה חילונית שם הצליחה לפתח את יכולות הביטוי במופעיי במה שונים. לאחר מכן למדה באקדמיה למחול, במגמות תיאטרון, ומכאן המסלול לתיאטרון צה”ל היה ברור.

לקראת סוף השירות התקבלה למכללת סמינר הקיבוצים שם למדה ולימדה כשש שנים, וקיבלה את התואר בהוראה ובבימוי תיאטרון. לאחר 11 שנים עזבה את לב הבועה התל אביבית לאחר שכבר עבדה ב’הבימה’, תיאטרון חיפה, סדרות טלוויזיה וסרטיי סטודנטים.

זננך-מקונן, פרצה ב-2008 במחזמר “היי סקול מיוזיקל” עם עמית פרקש וגילת אנקורי, והמשיכה עם תפקידים בסדרות טלוויזיה כמו “תנוחי”, “שולחן לשישה” ו”זגורי אימפריה”, שם גילמה את שונית, החברה של עוז זהבי.

היא הופיעה בסרטים כמו "אפס ביחסי אנוש" ו"אשת השגריר", עשתה גם פרסומת למילקי, כיכבה במערכון של ‘ארץ נהדרת’ ומופיעה לא מעט בתיאטרון. רבים מכירים אותה גם מסדרת המערכונים המשעשעים והבועטים ‘כתבת תרבות’, בהם ראיינה את משה כחלון, יצחק בוז’י הרצוג, יאיר לפיד, יואב גלנט, עוזי דיין ואחרים.

בימים אלו יצא לאקרנים הסרט "הנשף" בסיוע 'קשת 12' שזכה ב-3 פרסי אופיר, בו היא מגלמת נערה המחליטה למכור כליה כדי לממן לעצמה ניתוח להגדלת שדיים. דמותה היא אחת מתוך שלוש תלמידות אינטגרציה בתיכון בירושלים, כך שבמובנים רבים היא שוב מייצגת קהילה שלמה. וזה, היא מספרת, לא תמיד קל ולא תמיד נעים.

‘סבטלנה’ היא אחת היצירות היותר מקוריות ומגרות שנראו בתיאטרון הישראלי לאחרונה וזננך-מקונן השחקנית, מובילה את ההצגה עם נוכחות פרפורמטיבית חזקה ודומיננטית.

המחזה והמופע האור קולי, מבית היוצר של תיאטרון דימונה, יתארח במרכז הקהילתי 'בית לברון' למופע ולשיחה עם האמנים היוצרים שיספרו על היצירה ועל הפעילות החברתית התיאטרלית בתיאטרון.

יום שני, 31.12, בשעה 20:30, אגף תרבות - מרכז קהילתי 'בית לברון', נתן אלבז 19, אשדוד. הכניסה חופשית! לפרטים: 08-88555384