בן שופן (35) נשוי ואבא לילדה מתל אביב, מפיק מוסיקה, כותב ומלחין שעזב את מושב גילת לפני שמונה שנים, אך לא מפסיק לפקוד את המושב כל סופשבוע כדי לנוח ממרוץ החיים הלא נפסק בסצנה המוזיקלית ובמרתון החיים של תל אביב. "כשהייתי בתחילת שנות העשרים שלי ועברתי למרכז" נזכר בן "הייתי צריך להתרחק מהילדות והבית כדי לחפש את עצמי ולהתפתח. גם כמות המוסיקאים פה היא משמעותית גדולה יותר, וגם הרשתות לא היו כמו היום. בתקופה שלנו זה כבר פחות ופחות רלוונטי".

איך האבהות שינתה לך את החיים?

"מהיום שהפכתי לאבא, כל ההסתכלות שלי על סיבת הקיום שלי השתנתה. תמיד הייתי עסוק בתהיות (אני חושב שהרבה מאיתנו) על למה נולדתי, למה אני עושה את, מה שאני עושה והאם זה המקום והדבר הנכון עבורי. ברגע שהפכתי להיות אבא, זה לימד אותי הרבה דברים על עצמי ועל המהות שלי. אני מאוד אוהב את זה".

אתה רואה את עצמך חוזר לגור דרום?

"אני לא באמת עזבתי אף פעם. אני בקשר כמעט יום יומי עם המון מוסיקאים מהדרום. אני מחפש כל הזמן לשתף פעולה עם מרכז 'תמוז' ו'בוראס', ואנחנו עושים המון דברים יחד. אני משתדל לתמוך, לעזור ולייעץ ומפיק גם לא מעט אומנים שמגיעים מהסביבה וגדלו בבאר שבע. מחפש הזדמנויות לנסוע לבאר שבע ולאזור כדי לשתף פעולה. לצערי לא הצלחתי להגיע עדיין למצב שאני יכול לחזור לגור באזור בלי לפגוע בפעילות שלי כרגע. מקווה להגיע לשם מתישהו".

 מה ההישגים המוזיקליים האחרונים מבחינתך?

"היו לי לא מעט הישגים לאחרונה. הפקתי את ילד מטריה (פריצת השנה 23 ), מופע העשור של עילי בוטנר במנורה, ספר הג’ונגל, הסרט 'גן קופים' (הבמאי אבי נשר) והרשימה עוד ארוכה. משתדל להיות בהודיה על מה שהצלחתי לעשות ולקוות שאוכל להמשיך לעשות את מה שאני עושה. מה חסר לי? החטופים והנופלים חסרים. קצת קשה בימינו לחשוב על משאלות יותר חשובות". 

מה אתה חושב על סגנון המוזיקה כיום בארץ - מה שומעים יותר ומה פחות?

"שאלה מגניבה. לפי מה שאני שם לב הז’אנרים בצורה אסטיגמטית שלהם נעלמים. כלומר, את יכולה לראות בפלייליסט של בן אדם מוסיקה מברזיל וטרוויס סקוט ועומר אדם באותו פלייליסט. פעם אנשים מסוימים היו שומעים מוסיקה מסוימת וזה היה אומר משהו על האופי שלך והלייף סטייל שלך. היום זה כבר לא ככה ויש גם את עניין הטרנד שטיק טוק מייצרת את רוב הלהיטים היום, אז יש לזה משקל".

ספר על הסינגל החדש לזכרם של אריה ואלי אוזן שנפלו בחוף זיקים ב7.10

"אריה אוזן הוא אח של אימא שלי שעבד כקצין ביטחון בשגב שלום. אלי אוזן הוא הבן של אריה, אבא של לילוש ושף. הם נרצחו בחוף זיקים בשבעה באוקטובר כשהלכו לדוג כזמן איכות יחד. הם היו אנשים צנועים ומלאי עשייה. המשפחה עברה טרגדיה קשה מאוד והיה קשה להכיל את העניין בשנה האחרונה, במקביל לגודל הזוועות שכל העם שלנו חווה השנה".

מאז השבעה באוקטובר והירצחם של אריה ואלי אוזן ז"ל, בן שתק בעיקר. הכאב חלחל והמחשבות לא פסקו מלנוע ועצרו ברגע טראומתי את כל המילים מלצאת החוצה ולהשתחרר. זו הסיבה שהוא לא כתב עליהם שיר עד עכשיו, כי היה לו קשה מידי לכתוב ולסכם את חייהם. בן לא רצה להיפרד באמת. "לאורך השנה ראיתי מהצד את המשפחה" שיתף בן. "ובעיקר את לילוש הילדה של אלי, את לימור אשתו של אלי ואת יפה אשתו של אריה. חשבתי מה היה קורה הם היו יכולים לשוחח רגע חמש דקות כדי להיפרד? בטח זה היה מקל עליהם מאוד".

ואז החלטת לכתוב ולהוציא את השיר 'תניחי לי זר' לזכרם?

"החלטתי לכתוב את השיר מנקודת מבט של החלל. ככה הרגשתי שאני לא נפרד ולהפך, אני דווקא מפגיש ביניהם. בנוסף רציתי לכתוב שיר שיחזק את המשפחה ולא ימשוך למטה. היה קשה לפצח את זה".

מה ההשתנה בך מאז ה7.10?

"אני משתדל להסתכל על הבן אדם שאני מדבר איתו ולא על הסטריאוטיפ שהוא מייצג ברושם הראשוני עבורי. אני בורח ממחנות שמלכדות על בסיס שנאה לאחר, מנסה לעשות טוב, לעזור למשפחה, להתרכז בעשייה ולא ליפול לדארק סייד".

מה החלום הבא?

"להמשיך להפיק אמנים ממש טובים. זה מה שמגרה אותי להגיע לסטודיו כל יום ולהמשיך להתפתח. עשינו השנה כמה פרויקטים עם קטלוג, המוסיקה לסרטים של יוניברסל העולמית. ומקווה שזה ייפתח דברים חדשים מעבר לים - בעיקר להצליח לכתוב שירים טובים".