-

אף אחד מאלו שהובילו וניהלו את משבר הקורנה בישראל לא העריך שיהיו רק 10 חולים חדשים ביום.

העובדה היא שכל המודלים חזו כי מספר החולים יגדל עם הסרת הסגר — וההפך המוחלט הוא שקרה.

בתחילת מארס פורסם תרחיש אימה של משרד הבריאות אותו הציג ראש הממשלה , שחזה בין 8,600 ל–21,600 מתים כתוצאה מהתפרצות הקורונה בישראל! המספרים השליטו פחד בציבור ובקרב מקבלי ההחלטות.

המודלים הסתכלו על ספינת התענוגות או על איטליה, ושכחו שישראל שונה משני המקרים הללו באינסוף פרמטרים.

כמעט כל המומחים האחרים בישראל שמתמחים בבריאות הציבור ובאפידמיולוגיה מודרו מתהליך קבלת ההחלטות.

המידור המקצועי הזה הביא להסתמכות יתר על מודלים של פיזיקאים, ולקבלת החלטות שייתכן כי הייתה היסטרית ומוגזמת — אף שבזמן אמת היה ידוע שהתקפות של המודלים היא מוגבלת.

לדברי מומחי בריאות ציבור, אם ישראל הייתה חוקרת באופן שיטתי את כל החולים ועורכת בדיקות מקיפות, היא הייתה מבחינה כבר לפני הטלת הסגר ב–19 במארס כי נתוני התחלואה מחוץ למוקדים החרדיים מתחילים להתמתן, וכי שבוע לפני הטלת העוצר של ערב הפסח, כבר הייתה ירידה כוללת בתחלואה. אם היא הייתה ממשיכה לחקור גם כעת, היא הייתה מבחינה כי קצב הפחתת הריחוק החברתי שלנו היום הוא המהיר מסוגו בעולם, ומאוד ייתכן שהוא נמהר ומסוכן.

מתי הנגיף יחזור?

אף אחד גם עתה לא יודע לומר, אולם יש לראות כי נגיף ה"סארס" שהוא ממשפחת הקורונה, שתקף לפני כמעט 20 שנה, נעלם לאחר שמונה חודשים, עם הקיץ, ולא חזר מאז. לעומת זאת, נגיף השפעת, שמלווה אותנו כבר מאות שנים, נעלם בקיץ רק כדי לחזור שוב בחורף — ואיש אינו יודע להסביר מדוע ולמה השפעת היא מחזורית.

המדענים, מתברר, יודעים הרבה פחות מכפי שהציבור חושב.

התשובה היחידה, שמבוססת על הניסיון הקצר, היא שמדיניות מתונה, שמבוססת על ניטור מתמיד של נתוני התחלואה, היא צורת ההתמודדות הטובה ביותר.