ביום הטיסה הגיעו הנוסעים לשדה התעופה בן-גוריון ועלו על טיסתם הראשונה למדריד כמתוכנן. אולם בסמוך לאחר ההמראה התגלתה תקלה במטוס, ובעקבותיה נאלץ הטייס לנחות באופן בלתי מתוכנן בשדה התעופה באתונה. לאחר מכן, נדרשו הנוסעים להמתין במשך שעות ארוכות בשדה התעופה, והועברו לטיסה חלופית מאתונה לווינה שנותבה לבלגרד לאור הצורך בהחלפת צוות המטוס, ובסופו של יום נחתו בטנריף רק ביום 8.2.18 ובאיחור לטענתם של עשרות שעות.

במסגרת התביעה ביקשו הנוסעים מבית המשפט לחייב את חברת התעופה איבריה לשלם להם בין היתר, פיצוי על ביטול הטיסה וכן פיצויים לדוגמה מכוח חוק שירותי תעופה.

מנגד טענה חברת איבריה בין היתר, כי היא פטורה מלשלם לנוסעים פיצוי בעקבות ביטול הטיסה, מאחר והטיסה בוטלה בעקבות תקלה טכנית בלתי צפויה שאירעה במטוס, המהווה לטענתה נסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה. בנוסף לכך, חברת התעופה צירפה כתמיכה בטענה זו העתק ספר הטיסה, שם צוין שהתקלה שאירעה במטוס הייתה בשל ירידת לחץ שמן במטוס שבעקבותיה נאלץ הטייס לנחות באופן בלתי מתוכנן בשדה התעופה באתונה.

במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט בתיק זה, העידה נציגת חברת התעופה כי כל שיש בידה הוא ספר הטיסה הכולל את התיעוד של התקלה שאירעה במטוס, אך אין בידה נתונים באשר לאופן הטיפול השוטף במטוס, ואף לא יכלה להסביר בפני בית המשפט - האם הטיפולים השוטפים באותו מטוס בוצעו ראוי ובמועד או האם היה ניתן למנוע את התקלה שאירעה במטוס. בנוסף הסכימה נציגת חברת התעופה כי הנוסעים זכאים לקבל פיצוי כספי בגין ביטול הטיסה, אך טענה כי לא התקבלה בחברת התעופה כל תלונה טרם הגשת התביעה.

הרשמת הבכירה אילנה הדר מבית משפט לתביעות קטנות בחיפה דנה בטענות הצדדים, והחליטה לקבל את מרבית התביעה, וחייבה את חברת התעופה איבריה לשלם לארבעת נוסעים פיצויים בסך של 20,200 ₪ (5,050 ₪ לכל נוסע).

במסגרת פסק הדין קבעה הרשמת, כי חברת התעופה לא הוכיחה בפניה שעשתה את כל שביכולתה כדי למנוע את ביטול הטיסה בשל התקלה שאירעה במהלכה, מאחר ובין היתר: "לא הביאה כל ראיה ולא הסבירה מה נעשה על ידה כדי לאתר את התקלה מבעוד מועד", ואף נציגת חברת התעופה לא הסבירה מהם טיפולי התחזוקה המיועדים לאתר תקלות "בלתי צפויות", ומהן דרכי הטיפול למניעת תקלות כאלה. לאור זאת, החליטה הרשמת לחייב את חברת התעופה לשלם לכל אחד מארבעת הנוסעים פיצוי בין ביטול הטיסה בסך 2,050 ₪ לכל נוסע מכוח חוק טיבי.

בנוסף החליטה הרשמת לחייב את חברת התעופה לשלם לכל נוסע פיצויים לדוגמה בסך 2,000 ₪, מאחר וחברת התעופה בחרה שלא לשלם להם פיצוי בגין ביטול הטיסה טרם הגשת התביעה או לאחר שנודע לה על קיומה של התביעה, למרות שהיה ברור לחברת התעופה שהיא מחויבת לשלם אותו לנוסעים. בנוסף, הרשמת חייבה את חברת התעופה לשלם לנוסעים פיצוי נוסף בסך של 500 ₪ בגין עיכוב בהגעת מזוודה, וכן החזר הוצאות בסך 500 ₪ לכל אחד.

הבהרה: הכותב לא ייצג בתיק זה.

מאמר זה נכתב על-ידי עו"ד לענייני תעופה אהוד פאי, בעל ניסיון רב בייצוג נוסעים במסגרת תביעות  כנגד חברות תעופה מכל העולם, והנו חבר בארגון בינלאומי של עורכי דין בתחום התעופה.

טלפון משרד: 077-6596951, דוא"ל: [email protected]