מי רשאי להגיש בקשה לאזרחות ישראלית?

כל אדם אשר מעוניין להיות אזרח במדינת ישראל, אבל לא זכאי לכך על פי אף לא אחד מן הקריטריונים הקבועים בחוק זכאי להגיש בקשה לאזרחות ישראלית, על כך יפורט בהמשך. אדם זה הינו רשאי לפנות אל משרד הפנים ולהגיש בקשה לאזרחות. דרך בקשה זו נקראת "מכוח התאזרחות", כאשר על האדם המבקש לעמוד בכמה תנאים שקבעה המדינה:

• האדם נמצא פיזית במדינת ישראל.
• האדם שהה בגבולות מדינת ישראל כשלוש שנים מתוך חמשת השנים שקדמו להגשתה של הבקשה.
• אדם אשר הינו במעמד תושב קבע. בדרך כלל מדובר באזרח זר שהיגר למדינת ישראל וקיבל ויזה לישראל מסוג תושבות קבע, עקב זוגיות עם אזרח ישראל או בזכות עלייה עקב חוק השבות. ישנם אזרחים שמעוניינים להישאר במעמד של תושבות קבע ולא רוצים לקבל אזרחות ישראלית, וזאת מהסיבה הפשוטה כי במדינת המוצא שלהם אין אפשרות להחזיק בשתי אזרחויות. אנשים נוספים המחזיקים בתושבות קבע הם תושביה של מזרח ירושלים.
• אדם אשר השתקע בארץ ישראל, או אדם שיש בכוונתו להשתקע בה.
• אדם אשר רכש את השפה העברית ברמה כלשהיא.
• אדם אשר ויתר על האזרחות הקודמת שלו או אחד אשר הוכיח שיוותר על אחת כזו במידה ויהפוך להיות אזרח מדינת ישראל.

עם זאת יש לציין, כי אין העמידה בקריטריונים אלה מחייבת את משרד הפנים במתן אזרחות ישראלית. גם אם עומד המבקש בכל התנאים האלו, הענקת אזרחות ישראלית נתונה בסופו של דבר לשיקול דעתו של משרד הפנים. נכון לעכשיו ועד עתה, המדיניות של משרד הפנים היא לסרב לרוב בקשות האזרחות שמוגשות על-פי הסעיף הזה, מתוך רצון לשמר רוב יהודי של תושבים במדינת ישראל.

בנוסף, ישנן החרגות בנושא - הוראות מסוימות בחוק קובעות פטור מחלק מן התנאים האלה, כך למשל, אדם אשר שירת שירות סדיר בצבא. מקרה נוסף הוא של בני זוג אשר הינם נשואים, אז יידרש רק אחד משני בני הזוג לקבל פטור מהתנאים הנ"ל או לקיים אותם.

מי זכאי מתוקף החוק לאזרחות במדינת ישראל?

ישנם אנשים אשר זכאותם באזרחות ישראלית מוגדרת בחוק:

• על פי לידה: כל מי שנולד בגבולות מדינת ישראל.
• על פי חוק השבות: מי שהינו יהודי, זכאי הוא ובני משפחתו מקרבה ראשונה כולל נכדיו.
• על פי ישיבה בארץ: מיועד ללא יהודים אשר התגוררו בארץ תחת שלטון המנדט הבריטי ולאחר סיום מלחמת העצמאות.