עד לפני כחודש טולמסוב שיחק בעירוני אשדוד, במקביל להיותו שחקן, הוא מאמן מתחילת העונה- מזה כחצי שנה את קבוצת הנערים והילדים ב"עירוני", זאת לאחר שעבר הכשרה למאמנים בשלוחה של ווינגיט.

אילו קבוצות אתה אוהד?
"אני אוהב מגיל קטן את בית"ר ירושלים, אבל לא לוקח חלק מ- 'לה פמיליה' ובעולם אוהד את ברצלונה. אני אוהב מאוד את מסי, הוא כשרון מולד ורונאלדו עובד קשה. עבודה קשה תמיד מוערכת יותר, אבל אם יש לך כישרון מולד..."

אתה עובד קשה או כישרון מולד?
"אני חושב שאני גם וגם אבל אולי חסר לי קצת מזל או "קשרים" כמו שאומרים את זה אצלנו בארץ. כישרון מולד היה מצליח בקבוצות גדולות יותר אני מניח..."

כל אחד יכול ללכת ללמוד להיות מאמן?
"כל אחד יכול לעשות תעודה של מדריך חדר כושר לצורך העניין, אבל כשמדובר בתחום מסוים כמו כדורגל, צריך להבין את המשחק, את החוקים. יש כמובן כאלה שיכולים ללמוד את הכל מההתחלה והבסיס. במשך השנים חוויתי ועשיתי כל כך הרבה אימונים כך שהמעבר למאמן הרבה יותר טבעי עבורי מאשר מישהו שאין לו רקע בכדורגל. יש אימונים שאני זוכר, כאלה שמאמנים שונים העבירו לי בקבוצות שונות כשחקן במשך השנים שאני יודע בדיוק אילו מיומנויות קיבלתי, אימצתי וטיפחתי דרכם, בין אם מדובר בזריזות, טכניקה, שליטה על הכדור ועוד..."


יש מישהו שמהווה לך מודל לחיקוי כמאמן?
"פיני עייש לימד אותי הרבה דברים, אימן אותי בקבוצה של עירוני בשנה האחרונה".

מה הדגשים הכי חשובים שלך כמאמן לקבוצה?
"בראש ובראשונה משמעת. גם טקטית וגם לגבי דברים 'פשוטים' יותר כמו להביא ציוד לאימון. נער שיגיע בלי 'שורט' לאימון לא ישתתף בו, לא כי אני רוצה להעניש אותו ושלא ישתתף באימון אלא כאקט חינוכי. בפעם הבאה הוא וגם חבריו לקבוצה לא ישכחו להביא ציוד לאימונים ובטח לא למשחקים".

אתה מאמן קשוח?
"לפעמים אני צועק, בעיקר במשחקים כשהאדרנלין יותר גבוה, אבל אני יודע גם לחייך ולתת להם אווירה כיפית כשצריך".

מה אתה יותר, שחקן או מאמן?
"אני בן 29 היום ומעבר לזה שאני אוהב להיות על המגרש ולשחק ואין דבר שישתווה לזה, אני חושב גם קדימה. אני לא אוכל לשחק עוד הרבה שנים. כשאני משחק כדורגל כקשר (עושה משחק) אני פחות משפיע על המתרחש במגרש כי אני חלק מהקבוצה. כמאמן אני מחליט על הכל, בין אם בהכנות למשחקים באימונים ובין אם במהלך משחק- החל מחילוף שחקנים ועד לטקטיקות ומהלכים שהקבוצה מתאמנת עליהם וצריכה לבצע במגרש. כל הקבוצה באחריותי".


בתור מאמן, יש מישהו מהילדים או הנערים שאתה מאמן ויכול לסמן ככוכב עתידי בעולם הכדורגל הישראלי?
"הקבוצה אמנם מנצחת ומביאה הישגים מעולים, אבל אנחנו לא משחקים בליגה ארצית אלא ב"דן 1". יש ליגות יותר "נחשבות". אמרתי לכל הילדים ש- 90% מהם לא יהיו שחקני כדורגל מקצוענים. אולי ניפצתי לחלקם חלומות, אבל הסברתי להם באותה נשימה שהם ילמדו בקבוצה הרבה דברים שיועילו להם, יעזרו להם ויילוו אותם במהלך כל החיים, ירכשו ערכים, ידעו להתנהל בקבוצה, לדעת לקבל 'מרות' והחלטות של המאמן שלימים ההבנות ההלו יעזור להם בשירות הצבאי וגם בעבודה שתהיה להם ובהתנהלות מול הבוסים שיהיו להם, לדעת להתמודד עם הפסדים ועוד..."

איך מלמדים להתמודד עם הפסד?
"הם לא הפסידו הרבה, אבל גם להפסיד זה חלק מהספורט. במשחק הייתי עצבני אבל אחרת כך כשישבנו ביחד ושוחחנו שאלתי אותם איך הם מרגישים. ברור שכאב להם והם התבאסו, אף אחד לא אוהב להפסיד. אמרתי להם שיזכרו את ההרגשה הזו ובכל פעם שהם עולים למשחק שיעלו כדי לא לחוש את אוו הכאב. הם בהתחלה לא הבינו אותי. הסברתי להם שאני אוהב אותם ואיתם לא רק בניצחונות, גם בהפסדים, ביקשתי מהם שירימו את הראש וימשיכו הלאה. מי שלא יודע להפסיד לא יכול להיות "ווינר" אמיתי".

*הגעתי לצפות במשחק של קבוצת הנערים של טולמסוב נגד "שעריים", בו הם נצחו 4-0. על אף שהקבוצה ניצחה ודי שלטה במגרש, טולמסוב נשמע היטב מהצד השני של המגרש כשהוא נע כמעט ללא הרף, הלוך ושוב לאורך המגרש, מחלק הוראות לשחקנים, מנהל שיחות עם עוזר המאמן- רונן נג'אתי, מוחא להם כפיים ומנגד זועף לעברם, גם כשהם מובילים 3-0. לעיתים נדירות הוא מתיישב על הכסא ונותן לנג'אתי לנהל את המתרחש אבל תמיד עוקב ומגיב למתרחש.


עד כמה אתה חשוב תפקיד עוזר המאמן?
"אני זקוק לו בדברים שונים ומשתנים. הוא זוג עיניים, אזניים ולב נוספים- החל מהדברים הקטנים ועד לדברים משמעותיים יותר. יש שחקנים שיכולים לפנות אליו במידה ואני לא זמין והוא ייתן להם נעמה וידאג להם. במהלך משחק, יוצא לא אחת שהוא נותן לי איזו עצה שמשנה לי את החשיבה ומשפיעה על המשחק, משהו שאולי אני לא שם לב אליו כי אני ב"תוך המשחק". אני לא תמיד לוקח את העצות שלו אבל הוא תמיד יכול להרגיש חופשי לבוא ולומר את דעתו. מבחינתי זה טוב שיש עוד דעה ועוד הסתכלות- זה חשוב מאוד, במיוחד בהתחשב בזה שאני מאמן רק כשלושה חודשים".

בתום המשחק, אני פונה לכמה נערים ושואלת אותם מה דעתם על טולמסוב- התגובות כולן חמות, אוהדות ונלהבות- אולי בגלל הניצחון אולי כי הם באמת אוהבים אותו. שניים מהם עונים ואומרים שהם עברו מקבוצה אחרת לעירוני כי שמעו שהוא מאמן ומעריכים אותו לטענתם כשחקן, מישהו אחר אומר שהצטרף כי ראה שהקבוצה מצליחה.

אולי הם ראו אותו משחק בשנה שעברה. הוא חייכן וכיף להיות בסביבה שלו. בשנה שעברה הוא אימן כמה ילדים ששיחקו כחלוצים ומאז הם כבשו גול או שני גולים ונוצר דיבור בין הילדים לגבי טולמסוב, שסומן על ידי הנערים כמישהו שיש ללמוד ממנו.


למה אתה חושב שהילדים שמתאמנים איתך בחרו להתאמן דווקא אצלך?
"אני חושב שזה קשור לזה שבאתי באווירה של "ווינר" כבר בהתחלה אמרתי שאנחנו נצליח, נהיה ראשונים, ושלא יפחדו. היה חסר 'דרייב' ורוח חדשה בעיר בכל הנוגע לכדורגל. עכשיו, כשפתחו את הקבוצות השונות- הפועל, עירוני, מ.ס, בני אשדוד ובית"ר אשדוד יש במה וביטוי להרבה יותר ילדים על המגרשים. הרבה ילדים ובני נוער שנאלצו לנסוע לשחק בקבוצה מחוץ לעיר מצאו את מקומם בעיר, בקבוצה כזו או אחרת".

איפה אתה רואה את עצמך בעוד כעשור?
"אני רוצה מאוד לראות עצמי כמאמן מצליח, אבל כמו שאמרתי לגבי כדורגל- למזל יש תפקיד מרכזי ולפעמים להיות טוב או מקצועי זה לא מספיק. מבחינתי אני מאמין ומתכוון להתמיד ולתת את כל כולי".

כמה אתה חי ונושם כדורגל?
"כדורגל זה החיים שלי. אני מאמן ילדים בכיתות א'- ג', ו- ד'- ו' ואת הנערים ב'עירוני'. אני כל יום עובד כמאמן. זו העבודה הכי כיפית מבחינתי שיכולה להיות עד כדי שאי מתקשה לקרוא לזה עבודה. מבחינתי אני יכול לעשות זה ולהתפתח בתחום כמאמן כל החיים. כמי שמתעסק במה שהוא אוהב אני יכול לומר שאין דבר טוב מזה".


טיפ להורים של השחקנים שאתה מאמן?
"זה טוב שיש לילדים ונערים מסגרת כלשהי, לא משנה איזו מסגרת. העיקר שלא ישתעממו כי השעמום מביא לרוב להפגה שלו על ידי שטויות. מעבר לזה מסגרת ספורטיבית לרוב מבטיחה שמירה על אורח חיים בריא יותר. מעבר לזה הם לומדים לוותר, לכבד אחר האחר, מבינים להתמודד עם רגעי משבר- בין אם הפסדים או זה שהם לא עולים לשחק ואחר כך הם לומדים להתנהל בחיים  האמיתיים... מעבר לזה יש הרבה הורים שדוחפים את הילדים ומנסים להגשים את החלומות שלהם דרכם וחבל- אם זה לא רצון של הילדים, אין טעם".