זה היה מסע לא פשוט ולא מוכר. מ.ס אשדוד הגיעה לליגה שהיא לא זכרה, לא הכירה, מגרשים שרק שמעה עליהם, שאפילו לא בטוח שהוויז יודע לחשב מסלול אליהם.

אבל אשדוד ניצלה את העונה הזאת, בכדי לחשב מסלול מחדש, לבדוק את עצמה, להכיר את עצמה, לנקות מה שמלוכלך, להבריא את הקבוצה.

צריך לזכור מאיזה מקום הגיעה מ.ס אשדוד לעונה הנוכחית, ירידת ליגה אחרי 18 (שנתיים כעירוני ו-16 כמ.ס), אחרי סדרה של 15 משחקים ללא ניצחון עד תום העונה, מחאה חריפה של הקהל, איבוד אמון מסוים בעיר ולא מעט סימני שאלה.

בפתיחת העונה היציעים היו ריקים, הקהל לא תמך ואפילו קולות של עידוד לא נשמעו מהיציע.

חרף כל הקשיים, הקבוצה התעשתה, פירקה את הליגה בישורת האחרונה וחזרה למקומה הטבעי - לליגה בה ידעה ימים יפים. לבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי.

אט אט החלו לחזור האוהדים ולהצטרף אוהדים חדשים שהחלו לשיר על הטריבונה. מ10 ל20 ל30 ל100 אוהדים דומיננטים ול3000 שבאו לתת כתף ציבעונית במשחק העלייה. 

על הירידה לצורך עלי הגיב בן זקן: "אני חושב שאנחנו היום מועדון הרבה יותר טוב ממה שהיינו קודם ואמרתי כבר בשנה שעברה, שהירידה הזו תעשה לנו רק טוב כקבוצה ובטח כמועדון".

גם ההתחלה בליגה הלאומית, לא הייתה פשוטה אם מישהו חשב שאשדוד הולכת לטיול מסוים, אז הוא טעה.

שני המחזורים הראשונים הוכיחו שהדרך חזרה לליגה הבכירה תהיה ארוכה ומפותלת. אשדוד פתחה בהפסד ביתי2:1 לבני לוד וסיימה ב-1:1 עם הפועל רמת גן במחזור השני. וציינה 17 משחקים (כולל ה- 15 בליגת העל) ללא ניצחון.

רק במחזור השלישי הגיע הניצחון הראשון, 1:2 על מכבי קריית גת. מכאן הקבוצה יצאה לסדרה של חמישה ניצחונות רצופים ונראה היה שעלתה על דרך המלך.

לאורך רוב העונה אשדוד הייתה למעלה, מקומות 1-3, קבוצה טובה, עם הרבה כישרון, אבל משהו היה חסר, החותמת לעלייה הגיעה בינואר- פברואר, עם החיזוקים המתאימים והנכונים.

שובו של אוחיון

קברניטי המועדון הבינו שצריכים להוסיף ניסיון וותק לצעירים המוכשרים של אשדוד. פרט לניבאלדו, אקס מכבי תל אביב, שהגיע ממכבי יבנה לחזק את מרכז ההגנה, ומאוריציו קורדיירו, החלוץ שהגיע בהשאלה מעירוני קריית שמונה, חזר משה אוחיון, כחמש שנים לאחר שעזב את המועדון עמו היה מצוי במתיחות עד הקאמבק.

ההדורים יושרו, הקשר הוותיק (32) לא רק שחיזק את מרכז השדה, אלא גם הפך למנטור של השחקנים הצעירים הכישרוניים קינדה, אור אינברום ומיכאל אוחנה.

בסיום משחק העליה הוא הונף על הכתפיים כאילו מעולם לא עזה והקהל שר לו מושששה, מושששה , מוששה אוחיון....

אם נישאר בהקבלה על וויז, זה כאילו שמישהו אמר לך, יש דרך חלופית וקיצרת לכם עוד כמה דקות מהמסלול.

למעשה, מאז החלה אשדוד לרוץ על המסלול, דרך ללא פקקים, שוטפת וזורמת, ללא פקקים וללא עיכובים. לא נרשמו תזמונים מגלגל"צ.

במחזור ה-27 גברה הקבוצה 0:2 על הפועל נצרת עילית בחוץ וחתמה סדרה מרשימה של שישה ניצחונות רצופים.

ברשות מיכאל אוחנה (13 בישולים), מיקי סירושטיין הקפטן והבלם הכובש (10 שערי ליגה), אור אינברום (12 כיבושים), משה אוחיון, חן עזריאל (שחזר באמצע העונה לשחק אחרי שנה וחצי שלא דרך על הדשא), יואב ג'ראפי שתפס את המקום בין הקורות על חשבון רועי משפתי (שמר על שער נקי בתשעה משחקים מתוך 17 בהם שיחק בליגה) ואחרים, אשדוד עלתה על דרך המלך. 

ארבעה מחזורים לתום העונה, הגיעה אשדוד לארץ המובטחת. באצטדיון הי"א,  הושלמה המשימה. 3:3 עם מכבי הרצליה הביא את האות לפתיחת בקבוקי השמפניה. 

יום החג של ג'קי בן זקן, שראה כיצד הפרויקט שלו, מפעל חיים יש לומר, חוזר שוב לקדמת הבמה. המטרה עכשיו תהיה להיות קבוצה בליגת העל, קבוצה איכותית, שתיפטר אולי מהכינוי "קבוצת פרווה". ולא פחות חשוב - בסיס של סגל בנוי, מוכשר ומשופשף לליגת העל.

צפו בתקציר המשחק מול מכבי הרצליה

צילומים: נעם מורנו, באדיבות אתר ONE, לירון מולדבן, מ.ס אשדוד