לאחר שאשדוד החתימה את הבלם המצוין ניבאלדו, עומד לרשותה סגל מגוון, מוכשר, מנוסה וגם רעב - ללא ספק סגל שהוא רמה אחת מעל הליגה הלאומית.

הקבוצה אומנם צועדת במקום הראשון, אבל לא בזכות התנהלותה כקבוצה אלופה אלא בזכות בנוניות המתחרות שלה.

מה חסר למ.ס אשדוד כדי לקחת פור מהליגה ולהבטיח לעצמה את האליפות  בדרכה הבטוחה לליגת העל ו....על הדרך - לבנות כבר שלד מעולה שידבר חזק גם שם?!

חסרה לה שיטת משחק ברורה!

בעיטות חופשיות:

שערים רבים בכדורגל נכבשים ע"י מצבים נייחים, קבוצות שזוכות בתארים ובאליפויות בעולם, כובשות לא מעט שערים ממצבים אלו, אולם משום מה לאשדוד אין שחקן שאמון על בעיטות אלו ו/או מומחה בהם.

אשדוד בזכות השליטה הנפלאה של שחקניה בכדור, זוכה לכמות גבוהה יחסית של מצבים נייחים, מאחר וההגנות נאלצות לעצור את שחקניה שוב ושוב באמצעות הכשלות, אך בכל משחק ולאחר כל הכשלה, שחקן אחר מבקש את הכדור.

אין נוהל ברור ומכאן נראה שהקבוצה לא עובדת על מצבים אלו באימונים.

כדי לנצל מצבים אלו לשערים אשדוד חייבת לאמן 2,3 שחקנים בתחום זה מחוץ לשעות האימונים הרגילות.

שחקנים כמו אוחנה, אימברום, זריהן או כל מי שמוכשר לתחום, חייבים לבעוט מאות כדורים בכל שבוע באימונים כדי להפוך את היכולת האישית שלהם, לפעולה קטלנית שיוצרת שערים.

לא זו בלבד, כל הקבוצה צריכה לתרגל באימונים שוב ושוב מצבים נייחים.

כשדוד רביבו שיחק באשדוד, מ.ס הייתה מבקיעה שערים רבים ממצבים אלו. אולי זה הזמן להביא אותו כמאמן מיוחד לנושא זה?

התפוצצות הכוכבים

צעירי אשדוד - מיכאל אוחנה, אור אימברום, גדי קינדה, ניב זריהן הם מהכשרונות הגדולים ביותר בישראל לגילם ויש שיגידו המוכשרים ביותר.

העונה, בזכות ירידת הליגה של מ.ס אשדוד, נוצרה להם האפשרו לשדרג את היכולת האישית שלהם כדי לחזור לליגת העל, חדים יותר, בוגרים יותר, עם ביטחון רב יותר כשחקני מפתח לכל דבר.

הטריו – אוחנה/אימברום/קינדה:

יחדיו הם אמורים היו להיות מערך קישור מטורף, אך כשכל אחד מהם הוא שחקן מרכזי, בעל שליטה טובה בכדור (אוהבים להביא לידי ביטוי שליטה זו) כשהם משחקים אחד ליד השני, הם לרוב מבטלים האחד את השני.

כאשר אוחנה עושה מבצע מרהיב, גם אור וקינדה  רוצים להראות מה שהם יודעים וכך הלאה.

האפשרות היחידה שהם יחזקו זה את זה, היא באמצעות מסירות קצרות כדבוקה אחת... או לחלופין יש לאפשר לכל אחד מהם מרחב ביטוי עצמאי במגרש.

בפועל, הטריו אוחנה/אימברום וקינדה, משחקים זה  לצד ולא זה עם זה... ואולי כאן תמונה הבעייה. הם חייבים לשחק יחד ולא רק ליד!

הדבר דומה לשלושה זמרים מצויינים שמבקשים מהם לשיר יחדיו... אך בפועל השיר נשמע אותו הדבר (רק במכפלה של 3)  ואולי פחות טוב מכפי שהיו שרים אותו כל אחד בנפרד (מאחר ומתקיימת תחרות סמויה, מי ישמע חזק יותר).

כדי שהשיר יהפוך לסימפוניה מרגשת, עליהם להתאמן כשלישיה! על מנצח המקהלה, להביא את האינדבדואל של כל אחד מהם  לידי ביטוי מצד אחד, ומצד שני להשתלב עם האחר עד ליצירת להטוטי קולות משולבים בחוכמה ובטעם שישאירו את הקהל פעור פה.

אור אימברום:

שחקן בעל פוטנציאל ענק שנראה לאחרונה כבוי ואנו רק יכולים להניח מהי הסיבה. אימברום משחק לצד מיכאל אוחנה שמקבל לאחרונה את המושכות לנהל ולהנהיג, ואכן שורף את כל אזורי הקישור ללא צורך בעזרה...

אם לא ניתן או לא צריך או לא יודעים להביא את אימברום לידי ביטוי לצד אוחנה, הרי  שיש להעלות אותו לשחק כחלוץ, שם הוא עשוי להביא לידי ביטוי את יכולת ההכרעה שלו בראש וברגל....אולי נפסיד כמה יתרונות שלו כשהוא בא מאחור, אבל נרוויח שחקן קטלני שיודע לעשות תנועה ללא כדור ולהכריע משחקים בכל זמן נתון. ניתן להפוך את אימברום מכובש מוכשר לסקורר שמוביל את כל טבלאות מלך השערים.

מיכאל אוחנה :

יש שיגידו עליו שמה שיש לו ברגלים, יש למעט מאוד שחקנים בעולם בגילו! היכולת שלו לכדרר ולעבור שחקנים כאילו שחקן בוגר משחק מול ילדים, היא שם דבר – הקהל שוב ושוב המום מההברקות שלו.

לא זו בלבד ושלא כמו כוכבים אחרים עם כישורים כשלו,  הוא עושה הגנה ונלחם כמו אריה בצורה מעוררת הערכה. הכושר הגופני שלי ברמה אירופאית, והמהירות שלו עם כדור היא נכס שיש למעט כדורגלנים בישראל, יש לו יכולת מסירה נפלאה ובעיטה טובה לשער....אז איך זה ששחקן ברמה כה גבוה, לא מפרק את הליגה גם בנתונים סטטיסטים ולא מביא את קבוצתו לפרק את ההגנות במבחן התוצאה?

הבעייה של אוחנה היא שהוא לא משחק בקבוצת תחתית שתלוייה על כתפיו בלבד. הוא צריך לשדרג את עצמו באופן שהוא יוכל לנצל את השחקנים הטובים לידו בקישור (בקל, טום מונד, קינדה ואימברום) ולא להיות במקומם וגם להפך – השחקנים לידו צריכים לנצל את כישוריו כדי לסיים את המבצעים שלו בהכרעה או כדי ליצור לו מסדרון לתוך הרחבה.

בעזרתם של חבריו המוכשרים, משחקו המרהיב יהפוך לתכליתי הרבה יותר עבורו ועבורם.

גדי קינדה:

כישרון שלא בא לידי ביטוי העונה. למרות גופו הצנום, הוא יודע לעשות הגנה ולחלץ כדורים, אך יותר ויותר הוא מאבד כדורים מחוסר ריכוז.

לקינדה שליטה נפלאה בכדור, תנועה נדירה ללא כדור, אך בעידן אוחנה וליד אוחנה ואימברום, הוא מחפש את הטיריטוריה שלו. הוא רגיל להיות שחקן חופשי על כל המגרש, אבל אי אפשר שיהיו שלושה כאלו בקבוצה.

אם הצוות המקצועי רוצה להרוויח את היכולת האישית של קינדה, צריך שהטריו ידבר בשלישיה או להגדיר אותו כשחקן שבא מאחור, צמוד לבלם, כאשר מפעם לפעם הוא מתנהל כשחקן צללים שמגיח ומפתיע שוב ושוב מאחור לתוך הרחבה כדי לקבל את הכדור ומשם להבקיע. ואין טוב ממנו בתנועה זו.

ניב זריהן:

חלוץ מחונן שחסרה לו רגל ימין כדי לבטא את הכישורים שלו ולגוון את המשחק שלו משמעותית.

לניב יש מהירות, בעיטת פצצה, כוח פריצה, הוא מחפש את השער ומשתדרג ממשחק למשחק, אך ניב מתוכנת על רגל שמאל וכך קשה לו להפתיע בתנועה את שחקני הגנת היריב שכבר לומדים אותו היטב  -

לרוב הוא מוצב בכנף ימין ולרוב (באין רגל ימין בטוחה) הוא נאלץ לחתוך שמאלה אל כיוון רחבת ה16. תנועה זו שחוזרת על עצמה מספר פעמים בכל משחק, מניבה לניב 2,3 שערים בעונה שלמה ובלי בישולים. לעומת זאת אם הוא היה משחק בתנועה שלא רק מתחילה אלא גם ממשיכה על הקו, תוך ניצול המהירות וכוח הפריצה שלו, הוא יכול וצריך להחדיר לפחות 10 כדורים מסוכנים לתוך הרחבה בכל משחק.

אם יעשה כן וחלוצי/קשרי  אשדוד יעוטו על כדורים אלו, יש סיכוי טוב ליצר שערים רבים במהלך העונה ממהלכים אלו.

לסיכום:

אשדוד היא קבוצה שבנוי מבחינת סגל השחקנים שלה, להבקיע 2-3 שערים בכל משחק ולעיתים לפרגן לנו ברבעייה.

כם עם 1-2 שערים במשחק, סביר להניח שאשדוד תעלה העונה ליגה, כי אין קבוצה טובה ממנה בליגה זו. יש לה גם הזדמנות, כבר העונה, לבנות את שיטת המשחק והשלד שילווה אותה בעונה הבאה בליגת העל כקבוצה אטרקטיבית, שמחה ומושכת קהל.