את הכישלון של מכבי אשדוד בכדורסל אפשר לנתח ממכלול של סיבות. ניהולית, תקציבית, שיווקית, אבל ירידת ליגה למרות שיש לה כמה גורמים היא קודם כל על הפרקט, קרי, מקצועית. אחריח הכול גם בעונה הקודמת היה בלגן לא קטן בקבוצה ואותם אנשים פחות או יותר היו בקבוצה. אז מה ההבדל? מארדי קולינס, דיימון סימפסון, אוסטין פרימן, דרור חג'ג' ועופר ברקוביץ' על הקווים. זה ההבדל? כנראה שכן. כנראה מרקוס דאב, קני הייז, אר טי גווין, אריק אלפסי ומשה מזרחי הם לא מספיק טובים. מצער, אבל זו השורה התחתונה. 

אשדוד כאמור ירידה בשבוע שעבר לליגה הלאומית. אחרי ארבע שנים בליגה הבכירה, עם שיאים של גמר גביע, חצי גמר גביע ותואר סגנית האלופה, הפרויקט הזה יורד לטימיון לפחות לשנה הקרובה וחבל. עבור כל מי שאוהב כדורסל בעיר הזאת. אשדוד צריך לזכור עלתה לליגה הלאומית, לא ממש על הפרקט אלא יותר מהשולחן הירוק. בעקבות צמצום הליגה מ-12 לעשר קבוצות עקב מחסור בתקציב בקרב מספר קבוצות, אישרה המנהלת בפגרת 2010 את השתתפותה של מכבי אשדוד בליגת העל. מאז שעלתה אשדוד הוכיחה שהיא ראויה להיות שם.

כבר שנתיים שבמכבי אשדוד לא בונים קבוצה טובה בקיץ. לא טובה ולא נכונה. גם בקיץ הקודם, קני גבריאל, כריס אלן ואחרים היו חלק מקבוצה לא טובה, אלא שלמזלה של אשדוד, מבצע "עמוד ענן" רק עזר לקבוצה ומארדי קולינס יחד עם אוסטין פרימן הגיעו ושינו את הקבוצה. העונה זה פשוט לא קרה. הבנייה הלא נכונה החלה כבר בקיץ. קני הייז, מרקוס דאב, ריאן פירסון ואולי ביילי הוחתמו כזרים ראשונים בקיץ. כבר במבט פשוט ניתן היה לראות שלמעט קני הייז הקבוצה נטולה כל גארד יוצר וקולע. וגם הייז עצמו מאד לא יציב ביכולת שלו ואת זה ראינו עונה קודם לכן בגליל. מילא היה גארד ישראלי יוצר כמו דרור חג'ג' לפני שנתיים או גוני יזרעאלי, אבל לא היה וזה היה בעוכרי באשדוד מיד בתחילתץ העונה. 

גם הימור על שחקן כמו אולי ביילי היה כישלון חורץ ולא שצריך להיות גאון גדול בכדי להבין זאת. ביילי לא שיחק כמעט מחוץ לארצו ונחתך מלא מעט קבוצות בקריירה הדי קצרה שלו, זה היה צריך להדליק כבר אז נורה אדומה לאשדוד. ואם לא, אז במשחקי האימון בקיץ היו צריכים לאותת לצוות המקצועי שביילי פשוט לא מספיק טוב. הוא לא הצליח לקלוע, התקשה בהגנה ובעיקר לא תרם. ריאן פירסון שהגיע כרכש הראשון של אשדוד היה אמור להיות העוגן בצבע, אלא שהוא נפצע כבר באימונים הראשונים והתקשה להציג את היכולת שרצו ממנו. באשדוד לא נתנו לפירסון יותר מידי זמן והוא שוחרר, בבלגיה אגב, לשם עבר פירסון הוא רושם ממוצעים לא רעים של 13 נק' למשחק ו- 8 ריב'. אפילו מרקוס דאב שהיה יציב לאורך כל העונה הוא שחקן שירד ליגה עונה קודם לכן עם אשקלון והעונה עם אשדוד, בואו נראה מי בארץ ירצה לקחת שחקן שירד ליגה שנתיים ברציפות עם שתי קבוצות שונות. ושלא תבינו לא נכון, דאב היה בין היחידים שרצה, נלחם ואין אליו ולו טענה אחת, אבל הוא פשוט היה לא מספיק טוב, כמו כל שאר הזרים בקבוצה. 

מעבר לבנייה הלא הנכונה בזרים, באשדוד בנו לא נכון גם את הסגל הישראלי, בעונה הקודמת היו לאשדוד 3 שחקנים בכירים כמו דרור חג'ג', גוני יזרעאלי ומשה מזרחי, אפשר להתווכח יותר טובים או פחות טובים, אבל ניסיון יש והרבה. העונה נשאר רק משה מזרחי ולידו הגיעו גל איתן וליאור לישפיץ', אחלה של בחורים, אבל לא מספיק טובים לליגת העל. תוסיפו לזה את הפציעות של איתן את ליפשיץ' שגמרו לגמרי את הקו האחורי של אשדוד והרי לכם בעיה כבר בתחילת העונה. בכלל לבנות קו אחורי שכולל את איתן, לפישיץ' והייז, זה קו אחורי בעייתי, בלי כמעט קליעה ויכולת התקפית, למעט הייז שגם הוא כמו שאמרנו מאד לא יציב. אין זה פלא שפרימן הגיע כבר במחזור הראשון במקומו של ביילי ואשדוד למעשה סוג של הודתה בטעותה בקיץ. פרימן אגב היה מועמד לאשדוד בקיץ, אלא שבאשדוד התלבטו אם לקחת אותו, אחת הטענות הייתה "לא כריזמתי", מסתבר שהכריזמה או היעדר כרזימה של פרימן הייתה טובה כבר למחזור הראשון, אבל לא לקיץ.

הצוות המקצועי

ליבי על נתי כהן, מאמן צעיר מוכשר שמאד רצה להצליח בליגת העל ולא ממש הלך לו. כהן פריק של כדורסל, עבר את כל התחנות בכדורסל הישראלי עד שהגיע לאשדוד. גם הוא יודע שהוא לא חף מטעויות בקיץ, אבל בניגוד לדעה הרווחת שכאילו כהן קיבל כול מה שרצה במגבלות התקציב של אשדוד, לפי גורמים שקרובים לצוות המקצועי זה לא מדויק. "כהן קיבל תמיכה, אבל היו בקיץ לא מעט חילוקי דעות לגבי זרים ושחקנים כאלה ואחרים", אמרו גורמים בקבוצה. "מבחינת ההנהלה האיש שלהם בצוות המקצועי הוא אלון בן זקן, לעיתים אלון רוצה שחקן שהמאמן חושב שהוא פחות מתאים, כהן ניסה לרצות את כולם ובסוף נכווה". דוגמא: "קח את מקרה אוסטין פרימן, באשדוד היו כאלה שדחפו להביא אותו לאשדוד בגלל סיום העונה הטוב שלו באשדוד, אלא שכהן לא היה סגור עליו. בסופו של דבר הלכו עם נתי, ואחרי שראו שיש בעיה, פרימן הגיע ושוחרר אחרי כמה חודשים". ההיעדר של הניסיון של כהן, יחד עם היעדר של איש כדורסל במערכת לצידו של מאמן או ההנהלה הביאו לא אחת להחלטות שפגעו בקבוצה".  

אחרי עזיבתו של ברקוביץ' ראשי אשדוד חיפשו לשחזר את ההצלחה. תחילה אפי בירנבוים ולאחר מכן ליאור ליובין סירבו לתפקיד ולבסוף בקבוצה נחת נתי כהן הצעיר בעונתו הראשונה כמאמן בליגת העל. הטענה כי מאמן טירון בליגה הבכירה אינו יכול להצליח הופרכה לאור הצלחתם של בראד גרינברג בחיפה ונדב זילברשטיין בנס ציונה, כאשר גם מתן חרוש השאיר את בני הרצליה בליגה. אך לכהן, בניגוד להפתעה אחת בתחילת העונה אז אשדוד ניצחה 80:83 את ירושלים במלחה, כלום לא התחבר. הקבוצה הדרומית ספגה חמישה הפסדים בפחות משש נקודות הפרש והפסד אחד במשחק סופר-דרמטי בהארכה לנס ציונה, 101:103 אחרי שאיבדה יתרון 29 נקודות.

 המזל והחיבור

"תחנת רכבת", רק כך ניתן לתאר את מה שקרה העונה במכבי אשדוד בכל הקשור לחילופי והגעת שחקנים. 9 זרים עברו באשדוד העונה ואלה הם שמותיהם: מרקוס דאב, קניי הייז (השניים היחידים ששרדו מהקיץ), ריאן פירסון, אולי ביילי, אוסטין פרימן, חאבייר סילאס, אליג'זה מילסאפ, אר טי גווין, דויד קוביאן. למזלה של אשדוד אולי ביילי לא נרשם באיגוד ולכן לא נחשב בספירה, אבל אצלנו הוא נחשב ועוד איך. תוסיפו לזה 23 שחקני סגל בכללי, שחלק מהישראלים בכלל כבר לא סיימו את העונה, שון דניאל, שון לבבנוסקי ואחרים. בכלל עם סגל ישראלי שכולל את משה מזרחי, ליאור ליפשיץ', ז'אק רוזן, עמיר ביר כץ, אור קהת, דניאל ששון, גל איתן, פשוט קשה להצליח, בעונה בה שני ישראלים צריכים להיות קבוע על הפרקט, אשדוד פשוט ירתה לעצמה ברגל והחיסרון בישראלים בכירים טובים בלט. 

ברגע שמחליפים כל כך הרבה שחקנים לאורך העונה קשה מאד ליצור לתיכד שרץ ומחובר. הקבוצה כל הזמן שיחקה והתאמנה כאילו היא בתחילת העונה, כל חוש הגיע שחקן חדש, כל פעם ללמוד וללמד שחקנים חדשים תרגילים וכדומה. גם החיבור הקבוצתי היה בעייתי וחלק מהשחקנים לא ממש התחברו ליתר, שחקנים בקבוצה העידו כי הבאתם של גווין ואלייז'אה מילסאפ על חשבונם של פרימן ופירסון פגע במרקם הקבוצתי, שלא לדבר על פציעות חוזרות וחוסר מזל טוטאלי ממנה סבלה הקבוצה שאיבדה במהלך העונה את כל הקו האחורי הישראלי שלה (גל איתן, ליאור ליפשיץ, אלעד הופמן וזאק רוזן). מילסאפ, על פי תיאורים מחדר ההלבשה, הוא שחקן אגואיסט שנופל בין העמדות ולא מחויב לקבוצה או למאמן. בנוסף, הוא לא התחבר ולא התחבב על חבריו למלתחה. בכללי, האח של כוכב אטלנטה, פול מילסאפ לא מצא עצמו באירופה ושיחק בעיקר בליגת הפיתוח של ה-NBA.

 גם עניין המזל נכנס העונה לקבוצה, או יותר נכון לא נכנס. אשדוד סבלה מחוסר מזל משווע, בטח בכל מה שקשור לפציעות. זה התחיל כבר בקיץ עם הפציעה הראשונה של ריאן פירסון, המשיך עם איתן וליפשיץ', ולאחר מכן עם ז'אק רוזן. תוסיפו לזה לוח משחקים לא ממש מאיר פנים בפתיחת העונה שכלל שלושה מתוך ארבעת משחקי הקבוצה בפתיחת העונה היו מול קבוצות המדורגות בפירמידה הבכירה של הליגה ובאשדוד החלו להפנות אצבע מאשימה כלפי השחקנים. זה אמנם נשמע כתירוצים, אבל בכישלון צריך לנתח את כל הפרטמרים וזה אחד מהם.

הפגיעה בדור העתיד

ועכשיו בליגה הלאומית באשדוד ינסו לבנות קבוצה זולה, צעירה שתארגן מחדש את הקבוצה. אלא שגם אם רוצים להתבסס על איזו שהוא שלד מקומי- צעיר אין כזה. מחלקת הנוער של הקבוצה עוברת בשנים האחרונות שינוי, אבל את הפירות עוד ייקח זמן לראות, כאן אין אשמה לאנשים המנהלים את הקבוצה, אלא דווקא אצבע מאשימה לאנשים שניהלו את הקבוצה לאורך שנים והזניחו את דור העתיד. אלא, שגם העונה באשדוד היו יכולים לעשות כמה צעדים מתוך מחשבה על העתיד והעונה הבאה. אור קהל למשל, מקומי מוכשר שהיה צריך לקבל הרבה יותר דקות ככל שהעונה התקדמה, בטח אחרי שהבינו שהסיכוי להישאר בליגה או קלוש. בחור כמו דניאל ששון אותו כנ"ל. נמאס כבר לחזור על המנטרה של יוני דרעי שהעלה את קריית גת לליגה הלאומית. עכשיו אולי יזכרו ויקראו לדרעי וכולם, רק חבל שלא חושבים על זה קצת קודם. 

אם מישהו באשדוד חושב שהוא יבוא לטייל בליגה הלאומית הוא טועה, אמנם אפשר לבנות שם שחקנים ולתת יותר במה לצעירים זה נכון, אבל לצידם צריך שחקנים טובים וזרים טובים. אם רק נסתכל על השחקנים שעלו בשנים האחרונות לליגת העל מהליגה הלאומית נבין שלאשדוד יש הרבה מאד עבודה.