בואו נחזור לנקודה המרכזית לדעתנו בעונה של אשדוד. מחזור 12, דקה 45, מ.ס אשדוד מארחת את הפועל ת"א, דוד רביבו מעלה את אשדוד ליתרון של 1-0 והקבוצות יורדות להפסקה. האוהדים אופטימיים, הקבוצה משחקת נהדר והחלומות נוסקים מעלה. ואז קרה מה ששינה את העונה של אשדוד, שחקני אשדוד ירדו לעשר דקות של הפסקה ולא חזרו למחצית השנייה. כלומר, חזרו אבל רק החולצות, אשדוד לא חזרה לשחק מאז. היו פה ושם הבלחות, מול מכבי ת"א, וכאלה, אבל משם העונה של אשדוד הלכה בקו אחד ברור כלפי מטה. אם רוצים לנתח את העונה של אשדוד, צריך להסתכל על 11 המחזורים הראשונים, כולל המחצית הראשונה מול הפועל ת"א, מה עבד אז? ההרכב של אשדוד כלל את: מרציאנו, ורטה, פטי, ראש, אושינוואה, ביטון, אל חמיד, רביבו, מקרייב ואבו ענזה, שהשחקן הנוסף היה בוטבול, ארקון ובהמשך גם סירוטשיין. אשדוד של הסיבוב הראשון הייתה קבוצה שונה לגמרי, קבוצה שרצה, קבוצה פיזית מאד שהיה קשה מאד להבקיע לה שער. 

בהתקפה, ראינו את מקרייב שהגיע בכושר פיזי מדהים אחרי עונה באירופה ולמעשה הוא הגיע בכושר פיזי טוב מרוסיה, שמקרייב מגיע בכושר פיזי טוב הוא יתרון על שאר הליגה, תיזכרו מתי הייתה התקופה הכי טובה של מקרייב באשדוד, היא הייתה באותה עונה שהוא הגיע בינואר וב- 11 שערים בחצי עונה עזר לאשדוד להישאר בליגה. ברגע שהליגה "התיישרה" והתקדמה עם העונה, העליונות והיתרון של מקרייב ברמה הפיזית נעלמה ואז הוא הפך להיות מיתרון לחיסרון גדול, כי כאשר מקרייב לא טוב ולא בכושר, הוא בעיקר מעמסה על אשדוד, הוא לא נייד, לא עושה תנועה והוא חלוץ שרץ לשטח, אלא אוהב את הכדור קרוב לגוף. אבו ענזה השלים אותו יפה מבחינת מהירות ונהנה מהשמירה ותשומת הלב שהוא קיבל מההגנות. שמקרייב ירד בכושרו, עד ההגעה של שצ'פוביץ' אבו ענזה היה החלוץ המרכזי של אשדוד ועליו נבנתה כל ההתקפה של יוסי מזרחי. 

עם כל הכבוד ל- 20 השערים של אבו ענזה בליגה הלאומית בעונה שעברה, בליגת העל בעונה ראשונה הוא יכול להיות מקסימום חלוץ משלים ולא חלוץ שעליו נבנית ההתקפה. וכאן נכנס העניין הפיזי, שבהרכב של אשדוד שיחקו, אל חמיד, ביטון, ראש, פטי וסירושטיין, אשדוד נהנתה מ-4-5 שחקנים ברמה פיזית גבוהה שעובדים על המגרש, גבוהים, חסונים שהקשו על היריבה את החיים, אלא שבסיבוב השני אל חמיד בעיקר פצוע, ביטון רחוק מהכושר שלו בתחילת העונה, גם פטי ירד בכושרו וגם הפציעה שלו לא ממש עזרה, נשארנו עם סירוטשיין וראש, ומ- 4-5 שחקנים ירדנו ל-2 בקושי, אז הפיזיות ירדה וגם גם הלחץ והניידות על המגרש. תוסיפו לזה עוד פציעה של שחקן משמעותי כמו בן בוטבול יחד עם העובדה שהוא לא זוכה לקרדיט גדול מידי מהצוות המקצועי, כך שבלי התקפה, בלי פיזיות ובלי עבודה על המגרש, קשה מאד להצליח. 

חשוב לזכור שבקיץ אחרי סדרת משחקי גביע הטוטו וסדרת ההפסדים כולם דיברו על אשדוד כקבוצה שתילחם על הירידה, מעמדו של ביטון לא היה ברור, גם אמברוז היה בדרכו לסלטיק ואושניוואה עדיין לא היה כאן. אבל משהו התחבר, ראשי הקבוצה שהרגיעו את כולם בקיץ ואחרי משחקי גביע הטוטו, ראו שהקבוצה מנצחת ובספורט מומנטום זה המרכיב החשוב, אשדוד רכבה על הגל בסיבוב הראשון וכל התחלואים של הקבוצה נעלמו. אבל בשורה תחתונה ואם להיות כנים, אשדוד היא קבוצה שהמקום הריאלי שלה, על פי סגל השחקנים של אשדוד, היא לא קבוצה לפלייאוף העליון, אבל גם רמה"ש לא, אבל רמה"ש בניגוד לאשדוד הצליחה לשמור על מימד העבודה והפיזיות לאורך כל העונה, אשדוד לא. אבל על הנייר, אשדוד לפי סגל השחקנים שלה לא שווה את 6 הראשונות בליגה, וזה סוג של נבואה שהגשימה את עצמה מהקיץ לפי משחקי גביע הטוטו, הסיבוב הראשון המוצלח הוא ההפתעה, כל השאר זה פשוט הרמה הרגילה של אשדוד לפי סגל השחקנים.

ומה לגבי המצב החברתי, מכיוון שאנחנו לא נמצאים בחדר ההלבשה, אי אפשר לקבוע קביעות, אבל בדרך כלל כאשר מנצחים כולם ביחד ושמפסידים אז יש בעיות. לאשדוד באופן מסורתי אף פעם לא היו בעיות בחדר ההלבשה, ואם היו אז מקרים בודדים וחריגים. ברור שכל מה שקורה עם דוד רביבו לא ממש עוזר ברמה החברתית, אבל כאשר בהרכב משחקים, מרציאנו, ורטה, ביטון, צ'קול ובוטבול שחקנים ששיחקו יחד בנוער ולמעשה גדלו יחד קשה להצביע על בעיות חברתיות. הנסיגה של אשדוד לאורך העונה, היא בעיקר נסיגה מקצועית על כר הדשא, יחד עם העובדה שראשי הקבוצה לא השכילו להבין כבר בקיץ שסגל השחקנים שיש ברשות הקבוצה הוא בינוני ולא יותר, שחקן כמו שצ'פוביץ' היה צריך להגיע כבר בקיץ ולהיות ליד מקרייב, שאבו ענזה הוא החלוץ השלישי ולידם "לבשל" לאורך כל העונה את ניב זריהן ובנצי מושל. עוד שחקן קישור בחלק הקדמי ליד דוד רביבו היה צריך להגיע כבר בקיץ, ולא ציון צמח הוא ממש לא הפתרון, גם לא אמיר לביא שהיה כאן בתחילת העונה, שחקן בסגנון של גיא צרפתי, או מיכאל זנדברג, ישראל זגורי או אחרים. אולי עם חיזוק נכון של שחקנים כאלה, היינו מדברים על אשדוד היום במושגים אחרים לגמרי. 

אבל משהו טוב שכן קורה לאשדוד במשחקים האחרונים, מגיע דווקא מכיוון רחמים צ'קול, המגן שהגיע בכדי לתת גיבוי לאושינוואה, התחיל כמגן שמאלי ובמשחקים האחרונים עלה לקישור, שם כקשר אחורי הוא אחד השחקנים הטובים שיש באשדוד במשחקים האחרונים ובהחלט מהווה הפתעה נעימה בעמדה הזאת. חומר למחשבה לקראת הקיץ הקרוב. גם אמיר בן שמעון הוא חומר טוב לעתיד, אבל נראה שהצבתו כמגן קצת פוגעת בו, הוא יכול להתפתח כמגן טוב, רק אם לצידו ישחק קשר אחורי שידע לכסות עליו, צ'קול יכול לשחק בקישור ליד אותו קשר.