בשנה שעברה אילצה האלופה מק"ש את ליגת העל להסתכל עליה בגובה העיניים. לקח זמן, אבל בסוף, כשהפער מהמקום השני גדל, לאף אחד לא הייתה ברירה. וגם קריית שמונה, אגב, התחילה להיכנס לתודעה אחרי ניצחון בקרית אליעזר. אשדוד נכנסה לתודעה אחרי נתניה וקיבלה מחמאות גם על המשחק מול מכבי. פתאום נראה שגם הקהל מאמין. אשדוד הצליחה בזכות התוצאות ליצור עצמה מעין פער קטן שגם ההפסד למכבי ת"א השאיר אותה במקום הראשון (משהו שלא קרה בעונה שעברה כמעט). אבל אשדוד היא לא קריית שמונה והאתגר שלה גדול בהרבה בעיקר בגלל שהמוניטין שהיא צברה לעצמה כקבוצה שבועטת לעצמה בדלי, עושה את שלו. חוץ מעל הדשא, היא צריכה לשחק גם אל מול התדמית שהיא הרוויחה, בצדק. אלא שמה שקרה בשבת האחרונה בבלומפילד, מראה שאם במשך חמישה מחזורים הקהל של אשדוד חשב שמדובר בפיקציה שעוד מעט תתפוצץ, יותר מ-1000 האוהדים שהגיעו, אומרים שאולי משהו בכל זאת השתנה.

כבר בחיפה היא המבחן הראשון שאותו עברה אשדוד, היא הגיעה למשחק מול קבוצה מוכה שחייבת נקודות, במגרש שבו לא ניצחה 17 שנה, והבקיעה שער אחד בזמן הכי מתאים כדי להכניס את קריית אליעזר לדכדוך רציני. אולי באשדוד התחילו להבין שהמגמות בליגת העל השתנו וזה הזמן לעלות על הרכבת. אולי. אף אחד ולא משנה מה יגידו כולם בתקשורת, לא חלם על פתיחה כזאת לעונה, יותר מכך גם על חצי מסך הנקודות, היו כאלה שהיו מוכנים לקנות בחודש אוגוסט. אחרי שבשנה שעברה פתחה הקבוצה את העונה מצוין והתרסקה בחלק האחרון, באשדוד בעיקר מפחדים מעין הרע. הפעם זה לא יקרה? לא בטוח, אבל הדרך נראית שונה מעט. השינוי מבחינתו היה בחיפה, אמנם יהיו שיבואו ויגידו שאשדוד שיחקה הגנתי מדי אבל היא שיחקה עם הכלים שעומדים לרשותה. אי אפשר להפסיק להחמיא ליוסי מזרחי. מאמן מהטובים בליגה שלנו שלא זוכה לכבוד הראוי. בתחילת העונה כולם חשבו שאשדוד הולכת למאבקי תחתית אבל מזרחי, שהביא מספר שחקני רכש צנועים, הוכיח שלא צריך להביא שמות גדולים ולהשתגע עם התקציב. את אבו ענזה הוא לקח מהליגה הלאומית והפך אותו לחלוץ החם של הליגה, מקרייב חזר ונראה שכאילו לא הלך. מזרחי בתוך כל הבלגן המסוים שהיה בקיץ לגבי הסגל, הצליח לעשות נפלאות עם הסגל והשחקנים שיש לו.

התודעה הארצית

השלב הבא בקפיצת המדרגה של אשדוד תהיה דווקא החוצה, ופחות על הדשא. כן לעיתים זה חשוב לא פחות. אשדוד עושה קולות של רצינות. חבל שבמדינת ישראל עדיין לא מתייחסים לאשדוד כקבוצה שלא יכולה לעשות את זה. במחזור הבא, המשחק המרכזי יהיה מכבי ת"א מול הפועל עכו במקום, הקבוצה במקום הראשון (אשדוד) מול האלופה. לא ברור למה אין סיכוי שאוהדי אשדוד יוכלו לראות שידור ישיר של קבוצה שמוליכה את הטבלה עם מקסימום כדורגל. אוהדי "הפרובינציה" מאשדוד נאלצים להסתפק בתקציר שרק מגביר את הסקרנות והגירוי ליותר. בתוך ההצלחה הזאת אי אפשר שלא לשים לב שוב לנשק החזק של אשדוד והוא שחקני הבית. בין חמישה לשישה מהם תופסים מקום קבוע בהרכב, והיד עוד נטויה.  

אשדוד מסמנת את החזרה לשפיות שעוברת על הכדורגל שלנו ובכלל בעולם. אין כבר את תקציבי הענק, אפילו מכבי ת"א עם תקציבי הענק כבר מנסה לצמצם ולהוריד. אז ברור שלאשדוד יהיה קשה לקחת אליפות עם תקציב של 14 מיליון ₪, ק"ש זכתה בעונה שעברה עם תקציב של מעל 20 מיליון ₪. אבל מספיק לראות את ג'קי בן שמתחיל את יום שבת שלו בשעה 08:00 בוקר במשחק ילדים ונערים, עובר לנוער ומסיים בבוגרים בכדי להבין מה המטרה המרכזית. "תואר יבוא, אבל בדרך שלנו". אומר בן זקן. בינתיים כדאי מאד לאוהדי אשדוד להמשיך ולהפוך את עצמם ואת הקבוצה שלהם לסיפור החם, כשזה יקרה וזה בדרך, אף אחד לא יוכל להתעלם. "בדרך כלל דברים קורים שלא ממש מצפים מהם", באשדוד מקווים שאולי גם להם זה יקרה, השינוי כבר התחיל, השאלה מה יהיה הלאה? אם תהיה המשכיות ובינואר הקבוצה תשמור על הסגל שברור שלמעמדו של ניר ביטון אם יהיה או לא יהיה תהיה מן הסתם חשיבות מכרעת. בינתיים האוהדים נותנים אמון, נקווה שהוא יישאר גם בינואר.