ישראלי ששווה כזר

לאורך כל הסיבוב השני, באשדוד דיברו על זה שהם משחקים עם שלושה זרים, נכון עובדתית, אלא שבוסטיין הוא למעשה ישראלי ששווה זר. לאורך הסיבוב השני הוא הביא הרבה מאד עזרה לאשדוד, בדיוק איפה שהיא הייתה צריכה, הוא עזר הגנה, בהובלת הכדור, ובעיקר השתלב יפה עם חג'ג' וטפירו. בוסטיין הוסיף הגנה קשוחה של הקו האחורי, וגם המון אחריות וקליעה. ככל שהעונה התקדמה, בוסטיין עזר לעופר ברקוביץ' לעבור להגנה האזורית ולמעשה הפך את העונה של אשדוד, מהקצה לקצה. לבוסטיין יש אופציה לעונה הבאה והוא כנראה יהיה אחד מהשחקנים המרכזיים של אשדוד בעונה הבאה. בוסטיין מדבר עם הליגה בישראל ועל השיטה ואומר: "את השיטה של משחק בשבוע הייתי משנה.

אבל זה גם תלוי בגישה שלך. אתה יכול לבלות, ואתה יכול גם לעבוד על עצמך במהלך השבוע. אני נמצא הרבה בחדר כושר ומתכונן למשחק הבא." לידו של בוסטיין עשוי להיות בעונה הבאה אלכס טיוס שאם יסיים את תהליך הגיור שלו ישחק באשדוד או במקום אחר כישראלי ולא כזר. למעשה הסיכוי של טיוס להישאר באשדוד, הוא דווקא כזר ולא כישראלי. טיוס מקווה להיות מתאזרח בעונה הבאה, בזכות הגיור שעבר מבחירה במהלך תקופתו באוניברסיטת פלורידה. השחקן פגש את היהדות ברחבי הקמפוס, והחליט לבחון את הנושא לעומק. כשגילה שזה מתאים לערכיו החליט לעבור את התהליך, ועכשיו הוא ממתין, וגם הנבחרת: "עד שהגעתי לכאן, רק למדתי על כל הדברים הקשורים ביהדות, אבל עכשיו גם חוויתי את הכול וזה היה נפלא. הרבה אנשים באמת התעניינו בתהליך שעברתי ונתנו לי תחושה ביתית מאוד." גם על החלוקה בין הישראלים לזרים בחדר ההלבשה, אמירה עליה אחראי גם מאמנם עופר ברקוביץ,' טיוס אומר: "אני מקבל את האמירה שלפעמים יש חבורות של ישראלים וזרים, אבל זה לא ממקום שלא מסתדרים בו. הכימיה מאוד מאוד טובה, וכולנו באמת מסתדרים. לפעמים אתה פשוט צריך מישהו שמבין אותך ברמה אחרת".

העידן שאחרי בארדלי

טיוס בתור אחד שהיה באשדוד מתחילת העונה, יכול להביט על ההבדלים בין אשדוד של תחילת העונה לאשדוד של סופה. מבחינתו, ההבדל הוא מכלול של כמה דברים. הוא הגיע בתור שחקן משלים לדאנקן, אך בסדרת הפלייאוף שדאנקן רשם ירידה ביכולת, טיוס מילא את מקומו בצורה ראויה מאד, עד כדי כך שהיכולת שלו גרמה לו לזכות בפרס השחקן השישי של הליגה. באשדוד הוא בעיקר עלה מהספסל ועזר לקבוצה בכוח האש מתחת לסל, בחסימות, ריבאונדים וכדומה. טיוס מדבר על התקופה של אחרי בארדלי: " כשהוא עזב, פשוט חשבנו 'מה עושים עם מה שנשאר לנו, ברור כולם לקחו יותר אחריות וגם קיבלו יותר אחריות. אבל בכל התקופה נשארנו מלאי ביטחון, ומאוחדים כקבוצה, ומאיר טפירו מאוד הרים אותנו, והפקנו את המרב הסיטואציה."

יש לו גם הסבר מקצועי. "ראמל מאוד אוהב לשלוט בכדור, וגם מאיר כזה, והיה קשה לנו. שניהם עשו הרבה מאוד מהלכים טובים עבור הקבוצה העונה, אבל ביחד זה עבד פחות טוב," מודה טיוס בכנות. בכלל, יש לו רק דברים טובים להגיד על הרכזים הישראלים: "הם מחפשים יותר את המסירה, בניגוד לאמריקאים שלרוב ינסו לקלוע. "אם אתה מביא יחד עם הרכז שחקני כנף טובים ומצפה מהם לקלוע, אתה צריך שימסרו להם היטב, והישראלים מוצאים אותם. הגארדים האמריקאים באמת מחפשים את המסירה, אבל באותה מידה גם את הקליעה שלהם." אזכור שמו של טפירו מוציא מטיוס רק מילות הערצה. "מאיר תמיד אומר לנו איך לנצח. אני מסתכל עליו היום, בגיל ,37-36 וחושב 'וואו, מעניין איך הוא היה בשיא.' אני עדיין רואה את התפוקה שלו, את הקליעות הגדולות, וזה מדהים."