בעונה שעברה המשחק בין רמה"ש לבין אשדוד היה משחק הגמר ששלח את אשדוד עם דמעות הביתה, אחרי עונה גדולה שתיזכר לאורך ההיסטוריה. מצד שני, אשדוד יודעת שהעונה הזו הייתה סוג של רכבת הרים, שגם עכשיו אף אחד לא ממש יודע מה נקבל מהקבוצה, שיכולה ערב אחד לנצח כל קבוצה וערב אחד להפסיד לכל קבוצה. לא בטוח שגם עדני דגן והשחקניות יודעות למה לצפות. והערב מול רמה"ש זה יכול לעזור לאשדוד, או לפגוע בה. גם אשדוד וגם רמה"ש הגיעו בדרך שונה מאד לחצי הגמר, אשדוד עוד שיחקה עד לפני כמה ימים, רמה"ש כבר במנוחה בערך מינואר. רמה"ש עברה את נתניה בסוף פברואר ומאז לא ממש שיחקה. העובדה שהשחקניות של אורנה אוסטפלד לא השתתפו בחצי גמר הגביע ולכן נכפתה עליהן פגרה שכזו. השחקניות של עדני דגן לעומת זאת היו בקיצוניות השנייה, עם חמישה משחקים מול בנות השרון וגם הופעה בחצי גמר הגביע. אשדוד שיחקה באמת נהדר במשחק מס' 5, ראינו ממנה אנרגיה שונה לחלוטין לעומת ארבעת המשחקים הראשונים. כעט נשאלת השאלה איזו אשדוד נראה בסדרה הזו? אבל את זה כבר כתבנו קודם, אף אחד לא ממש יודע. מבחינת מאצ'אפים צפוי לנו כאן קרב מעניין, בין הקו הקדמי היותר פיזי של רמה"ש לבין האתלטיות של אשדוד. שאנטיי בלאק וקמיל ליטל לוקחות יחד יותר ריבאונדים מכל צמד אחר של גבוהות בליגה, מה שהופך את רמה"ש לקבוצת הריבאונד מספר אחת העונה. אשדוד משחקת הכי טוב כשהיא רצה, ויהיה לה קשה לרוץ בלי ריבאונד. בקו האחורי צפוי לנו מאצ'אפ משובח בין רנה מונטגומרי ושאבונטה זלוס, שתיים מהגארדיות היותר מוכשרות בליגה. אגב, משחק מס' 2 של הסדרה הזו יתקיים כבר ביום חמישי (יש כאלה שלא מעניין אותם הגומלין בצרפת). מעניין יהיה לראות אם עדני דגן ימשיך להפתיע את רמה"ש, והשאלה השנייה היא אם כן אז האם זו תהיה לירן בוכריץ, או אולי נופר שלום, או לירז קינג, או אולי דנה יהלומי שקצת נדחקה מהרוטציה.