29.05.10 / 17:34
!--{12751336675941}--
בפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל בעיר, יש באשדוד מאמן זר, אחרי קדנציות ארוכות של אלישע לוי, יוסי מזרחי ואלון חזן, מגיע מאמן עם שיק אנגלי שאמור לשנות כך מקווים את הכדורגל בעיר
לראשונה באשדוד יעמוד על הקווים מאמן זר ולא סתם זר אלא כזה שמגיע ממולדת הכדורגל, אנגליה. התופעה של מאמנים זרים בכדורגל שלנו היא לא תופעה נפוצה במיוחד, בשנים האחרונות ניסו את זה קצת בבית"ר עם פרננדס הצרפתי וארדילס הארגנטינאי, בעבר ניסו את זה בחיפה עם אוהרין הצ'כי שהגיע כמאמן השנה באירופה עם נבחרת צ'כיה ובב"ש עם קטאנץ הקרואטי, אבל באשדוד זו תהיה הפעם הראשונה. גרגורי חתם לשלוש שנים מתוך מטרה לבנות כאן משהו לטווח ארוך, הוא לא אמור להיות רק מאמן אלא יותר מזה, מעיו מנג'ר על של על המועדון. באשדוד הכניסו סעיף בחוזה שלקבוצה יש אופציה בכל שנה להשתחרר ממנו, אבל המטרה היא התקשרות ארוכת טווח. ג'ון גרגורי בן ה-56 החל את קריירת המשחק שלו בנורת'המפטון ב-1972 ושיחק כקשר במשך 18 שנה, בין השאר, באסטון וילה, קווינס פארק ריינג'רס ודרבי קאונטי. לאחר מכן פנה גרגורי לקריירת אימון, אותה החל בתקופות קצרות בפורטסמות' ובפלימות' ולאחר מכן הצטרף לצוות האימון של לסטר, תחת בראיין ליטל, שגם לקח אותו לאחר מכן לאסטון וילה. הוא חזר לעמדת המנג'ר ב-1996 במדי וויקומב והצליח להרים את הקבוצה על הרגליים אחרי פתיחת עונה חלשה. ב-1998 הוא התפטר מוויקומב ומונה למנג'ר אסטון וילה מהפרמייר-ליג. השנים הטובות ביותר בקריירה של גרגורי היו כאשר אימן את וילה, אותה הוביל למקום השישי בעונת 1998/9, במהלכה הקבוצה גם הייתה בראש הטבלה ובשנת 2000 הגיע איתה לגמר הגביע, שם הפסיד לצ'לסי. ב-2002 עזב גרגורי את אסטון וילה ולא הצליח לשחזר את ההצלחה שלו שם.
מאמן של שחקנים, תשאלו בנצרת
שהגיע ג'ון גרגורי לנצרת בינואר האחרון כולם חשבו שהגיע מאמן ממדינת כדורגל שבוודאי חושב שהוא בא ללמד את כולם כדורגל, במילים אחרות: סנוב. בפועל ההיפך היה הנכון. נכון שמבחינה מקצועית גרגורי לא הצליח להשאיר את נצרת בליגה, אבל ניתן לומר בוודאות שבלי גרגורי אח"י נצרת הייתה יורדת ליגה כבר במחזור 20, שלא לומר מתפרקת. "ג'ון הוא מסוג האנשים שקודם כל נותן כבוד לאדם באשר הוא אדם, הוא ממש לא מתנשא, הוא יתייחס לכל אחד בקבוצה, אם זה שחקן, מעסה, אפסנאי, או בעלים, לא כי הוא צריך, כי ככה זה הנימוס הבריטי שעליו הוא גדל, הוא ג'נטלמן לכל דבר ובאשדוד יגלו את זה מהר, אם לא כבר גילו", כך התבטא נג'ואן גרייב עוזרו של גרגורי בנצרת בעונה האחרונה וחניכו באסטון וילה בעבר. גרייב מלא מחמאות לאיש שלקח אותו לאנגליה, הוא מדבר על מאמן שמאחד קבוצה, שמגבש קבוצה וששחקנים משחקים עבורו. "בוא אספר לך סיפור" אומר לי מור דהאן שחקנה של נצרת בעונה החולפת שהוא שומע שאני עושה כתבה על גרגורי. "לפני אחד המשחקים שלנו העונה, הייתי בחדר טיפולים, קיבלתי עיסוי מהמעסה של הקבוצה, אך מכיוון שהיה רק מעסה אחד הוא היה צריך "לקפוץ" בין כמה שחקנים, פתאום נכנס גרגורי לחדר ובלי לחשוב פעמיים הוא מפשיל שרוולים ומעניק לי עיסוי, אני באותן רגעים, הייתי בהלם, הרי מדובר במאמן שאימן באנגליה והוא שם דבר בכדורגל העולמי בטח באנגליה. עכשיו תחשוב איך זה משפיע עליי בתור שחקן צעיר שרק רוצה לעלות למגרש ו'להתאבד' עבור המאמן שלו". הסיפור של דהאן הוא רק אחד מיני רבים שיש על גרגורי בנצרת מהעונה האחרונה. גם תומר חמד אחד שחייב לגרגורי את ההתקדמות הגדולה שלו העונה, זוכר למאמן את לקיחת החולצה למזכרת. "אחרי אחד המשחקים שלנו העונה, הבקעתי שער וזה היה בעצם השער הראשון של גרגורי בארץ והנקודה הראשונה שלו, הוא ביקש ממני למזכרת את החולצה שלי, לחשוב שבין כל החולצות שבוודאי יש לו בארון תהיה גם אחת שלי מנצרת מוסיפה המון לאגו המקצועי שלי". הדוגמאות של חמד ודהאן רק באות להמחיש כמה גרגורי מחובר לקבוצה ולשחקנים, הוא נושם אותם, מרגיש אותם והכי חשוב יודע לפעול בהתאם. כמה מאמנים בארץ אתם מכירים שהיו עושים עיסוי לשחקן בשביל שיוכל לשחק? גם מרק גורמן עוד שחקן שעבר תחת הדרכתו של גרגורי מבטא אולי במשפט את מה שהשחקנים מרגישים כלפיו: "אני מוכן ללכת עם ג'ון לכל קבוצה שהוא ילך, רק שירצה אותי". האם זה אומר שאנחנו צפויים לראות כאן נדוניה של שחקנים מנצרת? אולי כן ואולי לא, אבל זה מבטא את ההרגשה הכללית של השחקנים כלפי "הג'נטלמן האנגלי", כפי שהם מכנים אותו.
מנטאליות בריטית במזרח התיכון
הפריצה הגדולה של גרגורי בתור מאמן הייתה באסטון וילה, שם הוא הטביע את חותמו בכדורגל האנגלי בתור מנג'ר צעיר ומבטיח. בתחילת שנות ה-2000 הוא קוטלג כמאמן העתיד של הכדורגל באנגליה. צעיר, כריזמטי. הוא לקח את אסטון וילה, המועדון הבכיר בבירמינגהאם והביא אותו עד לגמר הגביע. גידל שחקנים צעירים, הביא כוכבים יקרים. העולם היה לרגליו. ואז, משום מקום, באה הנפילה, במיוחד בגלל ריב מתוקשר עם בעלי הקבוצה, דאג אליס. "הייתי משהו כמו אייל ברקוביץ' שלכם", אמרתי את מה שאני חושב, ובאנגליה לפעמים צריך להיות פוליטיקלי קורקט. עם אליס היו הרבה התקוטטויות בעיתונים. האוהדים היו בצד שלי וביקרו אותו, כי ידעתי לשפוך שמן על המדורה". מספר גרגורי. ב-2002 עזב את אסטון וילה. הוא קיבל עבודה חדשה בדרבי קאונטי, אבל סיפורים אפלים מהעבר החלו לצוץ. נפתחה חקירה ונבדקו שמועות לפיהן הוא גזר קופונים שמנים מהעברות גדולות שהיו בזמנו באסטון וילה. (נגיע לזה בהמשך). "התחלתי את הקריירה כשחקן בקבוצה שנקראת נורתהמפטון, מהליגה הרביעית", מספר גרגורי. "מדי יום התפקיד שלי היה לצחצח נעליים לכל השחקנים, לכבס את הבגדים, להכין כדורים ולנקות מקלחות. בחג המולד עבדתי. בסוף סיימתי כשחקן נבחרת אנגליה. אף אחד לא אמר לי 'קח'. אני יודע איך זה כשאין כסף, כשלא משלמים בזמן. אני יכול להתמודד עם זה יותר טוב ממאמנים אחרים". בכלל עושה רושם שלגרגורי חשוב שיבינו שהוא לא הגיע לאשדוד ובטח לא לנצרת בגלל הכסף. "הפרויקט מעניין אותי, העניין סביב הכדורגל, התשוקה, אני אוהב להיות במקום שהכדורגל חי ונושם". הוא אומר. שאני מזכיר לו שבנצרת הוא עבד ללא תנאים בסיסיים הוא אומר: "בוא אספר לך משהו על כסף. אני לא אשכח שכמה ימים אחרי שהגעתי לאסטון וילה, הבעלים הזמין אותי והראה דף הוצאות של אחד ממגלי הכישרונות, שתפקידו היה לסייר ברחבי המדינה. הציג קבלה של שבעה וחצי פאונד שהבחור הביא, סנדוויץ', קפה וקולה, והבעלים אומר 'תגיד לו שלא נשלם את זה. אשתו צריכה להכין סנדוויצ'ים'. וזה מועדון ששילם משכורות של מיליון פאונד". "אני אוהב את הארץ שלכם", הוא מודה. "פיני זהבי, הוא שהכיר לי אותה. הוא התחנן שאבוא, אבל היו אז בלגנים וכותרות לא מחמיאות והייתי עונה, כמו כל ישראלי , 'מחר'. עד שבאחת החופשות הוא הכריח אותי. לקח אותי לת"א. הרגשתי כל כך נוח שאמרתי 'זה מסוכן? בלונדון מסוכן". מפעם בשנה זה הפך לארבע פעמים. גרגורי הצטרף לקבוצת יהודים מצפון לונדון, שעשתה נוהג קבוע להגיע לסיורים בכל הארץ. שמע איתם הרצאות מחברי כנסת, נסע לביקורים במוצבי צה"ל. אין לו קשר ליהדות, זה יותר עניין של אהבה ממבט ראשון. לכן כשלא הייתה עבודה הוא אמר שאם כבר, אז למה לא בישראל.
רוצה לשנות מנטאליות באשדוד
בנצרת כבר לאחר חצי עונה הבין גרגורי את המנטאליות של הכדורגלן הישראלי, הוא ניסה להציב כללי התנהגות חדשים, נורמות של מועדון מסודר, אבל הבין שזה מקרה אבוד. "הם יכולים לאמץ מקצוענות לזמן מוגבל ואז הם חוזרים למה שהם היו תמיד, זו מנטאליות. קשה לשנות כשהם בני 23 או 24". הוא מודה. כשגרגורי אימן באנגליה הוא עבד עם מיטב הכישרונות העולמיים. צרפתים, אנגלים, קרואטים, קולומביאנים. מיליונים עברו תחת ידיו. פתאום כאן בישראל הוא מצא את עצמו חוזר ללמד כדורגל מהיסודות. לא פעם הוא היה עומד מול שחקן ומספר לו כיצד צריך לבעוט. באשדוד הוא כבר ביקש לעבוד עם מתורגמן למרות שרוב השחקנים דוברי אנגלית, "זה אחרת, כאשר מעבירים את ההוראות בשפה שהם רגילים אליה, המסר עובר יותר טוב". לאחר חצי שנה בישראל יש לו כבר כמה מסקנות על הכדורגל בישראל. "במקום להסביר פעמיים אני מסביר שש פעמים", גרגורי אומר. "מצאתי שהשחקנים בישראל רוצים לבעוט מ-35 מטר. זה מטורף, כי אף אחד לא מבקיע מהמרחקים האלה, ואני עוצר ושואל 'כמה פעמים הבקעת ככה?'. הבחור חושב ועונה 'פעם אחת'. 'מכמה בעיטות?', והוא אומר 'אולי 700'. אתה לא מאמין". גרגורי גם מנסה לעמוד על ההבדלים בין המנטאליות האנגלית לזו הישראלית, "המנטאליות האנגלית זה להילחם עד הדקה האחרונה. פה, אם אתה מפגר בשער, זה נגמר. משהו שקשה לקלוט. אם אתה עומד למות, קח איתך מישהו, תהרוג אחד. זה האויב. אני מוצא חבר'ה שלפני המשחק לוחצים ידיים לקבוצה היריבה ומתחבקים, ואני אומר 'חבוב, הם יבעטו לך בעוד שנייה בתחת'". "השחקן הישראלי לא לוקח את עצמו ברצינות. הם מקבלים בכיף את המקום השני. אני תמיד משתמש בוויין רוני כדוגמה. הוא הרי יכול להפסיק לשחק היום עם הכסף שיש לו, אבל הוא ישחק ברחוב וירצה לנצח. פה שחקנים אוהבים את המכוניות, הבחורות, החופים. אני רואה את זה.'לא ניצחנו, אז מה?'.
ההבדלים בין נצרת לאשדוד
יש לי ראש פתוח", ג'ון גרגורי מעיד על עצמו. "לפני שהגעתי לישראל הייתי פרשן בטלוויזיה. הולך למשחק כדורגל, נותן עבודה וחוזר הביתה. כל הוויקנד פנוי. יושב, קורא עיתונים, עובר על הספורט, אבל מה זה שווה כשאתה לא מעורב"? משעמם. כל כך משעמם. רציתי לאמן ואני יודע שישבתי ובזבזתי כל כך הרבה ימים בתקווה שמישהו ייקח אותי, אז למה לא לבוא לפה?". מספר גרגורי על השידוך עם נצרת. אם לפני עשר שנים הייתם אומרים שגרגורי, מאמן בריטי בכיר, יאמן את אח"י נצרת, הקבוצה החלשה בליגת העל, היו מבקשים מכם לעצור בצד ולחכות בסבלנות לבואו של הרופא המומחה. לא לזוז לפני קבלת התרופה. "כולם אמרו שאני משוגע. הקרובים, החברים, אמרתי להם 'כן, אני משוגע. לא רוצים שאלך? אני אלך בכל זאת'. זו אחת הסיבות שבגללן חתמתי". רציתי להוכיח שהם טועים. אחרי הימים הראשונים הבנתי שזה לא מה שהבטיחו בפרוספקט. איפה התמונות היפות, גן העדן? הבנתי שכשאומרים בישראל 'אל תדאג, יהיה בסדר', כדאי לך מאוד להתחיל לדאוג". גרגורי, שבעברו האנגלי הוציא קרוב לחצי מיליארד שקל על רכש, מצא את עצמו ללא גרוש בכיס ועם חבורה שזקוקה לנס כדי להישאר בליגה. כדי להמחיש עם מה נלחם ג'ון גרגורי בנצרת ולמה ההצעה מאשדוד כל כך קסמה לו, שימו לב לסיפור הבא: באחד מאימוני נצרת רצה גרגורי כמה דגלים בכדי לסמן את תחומי המגרש, "איפה יש דגלים?", הוא שאל את עבאס פאהום, שבפרסומים הרשמיים כתוב שהוא מנהל הקבוצה, המזכיר, קצין הביטחון והאחראי למכירת הכרטיסים, "אין", עונה עבאס, שממשיך לשבת עם החבר'ה בכניסה למגרש. "בכל זאת?", ניסה גרגורי בחצי אנגלית, חצי ערבית, שליש תנועות ידיים. עבאס משך בכתפיו בחוסר אונים. הבריטי הבין שהאיש לא יקום מיוזמתו, אז הוא לקח חולצה ואלתר דגל. שעשה סיור באשדוד וראה את המתקנים שעומדים לרשותו הוא הופתע ושאל: "כל זה יהיה לשימושי ולשימוש הקבוצה?", הבדל של שמיים וארץ.
נקודות שחורות בעברו? לא ממש
מיד לאחר ההחתמה של גרגורי החלו "הנשמות הטובות" שבאשדוד "עיר אוכלת יושביה" הם תמיד יהיו אלה שיחפשו מה לא טוב, להזכיר שאשדוד החתימה מאמן שירד ליגה עם נצרת ועם דרבי האנגלית. כאמור, בינואר 2002 מונה ג'ון גרגורי, שאך התפטר מאימון אסטון וילה, כמאמנה החדש של דרבי. גרגורי אמנם פתח היטב, אולם שבעה הפסדים בשמונת המחזורים האחרונים של העונה דנו את דרבי לירידה מהפרמייר ליג בתום שש עונות רצופות. כך שירידתה לליגה השנייה של נצרת, היא לא הראשונה של גרגורי. גרגורי המשיך לאמן את דרבי בליגה השנייה, כאשר הירידה לליגת המשנה לוותה במשבר כלכלי חמור, שכפה על הנהלת המועדון למכור את רוב שחקני המפתח ולהתבסס בעיקר על צעירים. בסוף עונת 2002/2003 סיימה דרבי במקום ה-18 בליגת המשנה. מה שמשותף לשני המקרים האלה הוא שבשניהם גרגורי הגיע לקבוצה "הרוסה" בלי כסף, עם הנהלה שמכרה את הכוכבים של הקבוצה. כול מי שדיברנו איתו על גרגורי אמר: "אין לאשדוד מה לפחד, הוא אדם מסור, 'הכתמים' שלו כביכול בעבר הם דברים שיכולים לקרות בקריירה ארוכה, מה גם שלא תמיד הדברים היו תלויים רק בו. גם לגבי האזכור הקודם על בעיות כביכול של העלמת מס, עונה גרגורי: "השחירו אותי לגמרי", הוא נזכר. "רשויות המס חקרו במשך 18 חודשים. הראיתי כל נייר שקיבלתי מהבנק, פתחתי בפניהם חשבונות ובסוף האחראי שלח מכתב 'מבחינתנו אין כלום'. אבל נוצרה סטיגמה'". המניות של גרגורי היו בקריסה. דרבי, קבוצתו החדשה, ביקשה להיפטר ממנו כיוון שהחוזה השמן העיק עליה. 850 אלף ליש"ט בשנה, כולל בונוס ענק במקרה של הצלחה. בסוף, בבית משפט, הם התפשרו על מיליון והביתה. הטלפון בבית משפחת גרגורי, בפרברי לונדון, הפסיק לצלצל. הסופרסטאר האנגלי נעלם מהמפה של הכדורגל. השם של אחי נצרת, הקבוצה הקיקיונית מישראל, הוזכר בעיתונות הבריטית כפי שלא הוזכר מעולם, בזכות גרגורי. במיוחד היו אלה הכותרות על שכרו הצנוע- 55 אלף דולר-שזה בערך חצי ממשכורתו השבועית של סר אלכס פרגוסון. לא ברור אם גרגורי שירוויח באשדוד כעשרת אלפיים יורו לחודש יעשה את אותו הדבר לאשדוד, אבל אין ספק ששינוי תודעתי זה אחת המטרות של מי שהביא אותו.