האמת? זה היה דרבי של 0-0, היה רשום עליו 0-0. האדומים עם סוללת כוכבים מאיימת והתקפה שכל שחקן צהוב חולם עליה בסיוטים בלילה. 

שרון מרציאנו ידע טוב מאד, הפסד צהוב בדרבי והפער מהאדומים הוא 5 נק', גם ללא דוד רביבו שהיה במשחק חלש בדרבי, זה פער לא פשוט לא סגירה מול קבוצה כמו האדומים בליגה ב' של העונה.

גם אם קצב צבירת הנקודות לא יהיה כמו בסיבוב הראשון מה שחלק מאנשי הקבוצות מאמינים מרציאנו ידע שתיקו משאיר אותו בחיים, הפסד? ואפשר להתחיל לתכנן את הפלייאוף.

אבל לפני שניגע בכדורגל שכמעט ולא היה, כדאי להתעכב ולא מעט על המסביב, כבר הרבה מאד זמן שלא היה "מסביב" כזה לאירוע ספורט בעיר. אתם יודעים מה? אפשר אפילו לבדוק את זה, בעוד כחודשיים לערף תשחק מכבי אשדוד /באר טוביה בחצי גמר בכדורסל, אירוע חשוב, מסקרן שימשוך תשומת לב אבל לא ככה, אין סיכוי.

זה היה ניצחון עוד בטרם נשמעה השריקה הראשונה למשחק. הכדורגל והספורט ניצחו. לא משנה את מי שאלנו, אדום או צהוב, התשובה הייתה זהה, "הכדורגל והספורט בעיר ניצחו".

הספורט העיקרי בבוקר שלמחרת יהיה העיסוק בכמות הקהל, חלק יגידו 4500, חלק 5000 וחלק 6000, נעזוב רגע את המספרים ונדבר על המהות, נלך על המספר הנמוך שכולם מסכימים 4500, עכשיו תגידו לי אתם, באיזה אירוע ספורט השנה בעיר, קבוצת ספורט מסוימת הביאה 4500 אשדודים? כדורסל, כדורגל, כדוריד, יו ניים איט.

אתם יודעים מה? קחו את קהל הבית של מ.ס אשדוד, מכבי אשדוד נשים וגברים, הפועל אשדוד כדוריד תחברו את הכל יחד, רק את האשדודים (לא הקהל האורח) אני לא בטוח שתקבלו 4500 במצטבר. 

מעבר לכמות, זו האיכות, צבע, שירים, שלטים, יצרתיות, צעדות לפני המשחק, איפור והרגשה של יריבות באוויר, של שנאה ספורטיבית, אין מתוק מזה, אין דלק יותר מזה לספורט תחרותי.

תעברו מחר בבית ספר ותשאלו ילדים מה היה אתמול באצטדיון, אני מניח שרובם ידעו. לא סתם יציע הכבוד היה מפוצץ עם אנשים שיושבים על המדגות, כמות ונוכחות ששווה רק למשחקי ליגת העל הבכירים ביותר של מ.ס אשדוד.

הריח באוויר היה של תשוקה, של אווירת כדורגל וספורט, הספורט האמיתי. נכון הרמה חלשה, והכל נראה כמו סוג של כדורגל שכונות משופר, אבל הרבה יותר כיף לראות כדורגל במתח ואווירה כזאת מאשר רעננה- מכבי פ"ת.

והיה גם כדורגל? המחצית הראשונה ברובה הייתה שייכת לעירוני אשדוד שאם לומר את האמת הפתיעה אותי לפחות, הניעה כדור, די ביטלה את האדומים וסיכנה מעט את השער. בדקות האלו ראינו את ערן מלכין במיטבו אם כי פזיז מידי וסומך יותר מידי על הפיזיות שלו

באדומים, דוד רביבו ניסה אבל זה לא היה הערב שלו, הראש כנראה בגולסטאר. נתן גנון בקישור ולישי ביטון היו נהדרים פשוט יוצאים מן הכלל. נועם תרועה ווארקט מוסיפים הרבה מהירות, בעיקר תרועה, אבל חייבים לדעת מתי לשחרר כדור.

יוסי שקל שוב הראה כמה הניסיון והיכולת חשובים שבהצלה אחת גדולה השאיר את האדומים במשחק בחצי הראשון.

בחצי השני, המגמה התהפכה, שהב פאשאי אחד הטובים בעירוני נפצע ויצא ועירוני פשוט נעלמה. האדומים השתלטו לחלוטין על המגרש ויכלו בקלות לנצח את המשחק.

ווארקט, תרועה, טרבלסי וגם צ'קול ורביבו וכמובן ביטון וגנון היו יכולים להוריד את האדומים מנצחים, אך החמצות, קצת מזל, אולי הרבה וכמובן ההגנה של הצהובה שהראתה שוב למה היא לא סופגת כבר 14 משחקים. 

מעל כולם מאור זוהר בעמדת הבלם, שקט, חכם, טכני. הוא יכול לעזור רבות בקישור הצהוב אבל נראה שמרציאנו לא יכול לוותר עליו במרכז ההגנה.

מרציאנו עצמו ניהל את המחצית השנייה בצורה שגויה, שחקניו היו עייפים, תשושים ונפלו מהרגלים, השער האדום היה שאלה של זמן ולא ברור איך בסוף נגמר רק 0-0. חילוף צהוב היה מתבקש.

בסיום אנשי האדומים באו בטענות לבונקר הצהוב ולעובדה שהצהובים החנו אוטובוס ברחבה. יש לא מעט בדברים בטח במחצית השנייה, אבל זו שיטת המשחק של עירוני כמעט מתחילת השנה. נכון שמרציאנו ביצע חילוף של חלוץ במקום מגן, אבל הוא כמעט ולא שינה את המערך.

גם פיני עייש היה יכול לעזור לקבוצה שלו עם חילופים מוקדמים, רק שבאדומים במחצית השנייה כמעט כל השחקנים היו במשחק והיו בקצב וקשה היה להחליט את מי להחליף. 

לעייש ואדומים נראה שיש יותר כלים ויותר עומק ואיכות בסגל מעירוני, שאלת המפתח תהיה החיסרון בזמן הקרוב של דוד רביבו יחד עם תחילת הסיבוב השני שמביא עימו לא מעט משחקים לא פשוטים בכלל, בניגוד להגרלה מעט נוחה יותר של עירוני בפתיחת הסיבוב השני.

היה מרתק לראות את רחמים צ'קול מהצד האדום וטקלה אמסלש מהצד הצהוב נלחמים אחד בשני, באים לשופט בטענות, יצרים ותשוקה כבר אמרנו. ועכשיו חוזרים לליגה "הרגילה" עד הדרבי הבא במחזור האחרון שיכול להיות דרבי של עונה תרתי משמע.

"מי שהיה פה זכה לאווירה מדהימה. כולנו מאוד נהנינו, למרות התוצאה המאופסת היה פה משהו מעבר לליגה ב'. אמר מאמן עירוני, שרון מרציאנו.

"אני לא יכול להיות מרוצה מתיקו, במיוחד שהיינו יכולים להכריע את המשחק במחצית הראשונה. במחצית השנייה היינו צריכים לעשות שינוי בגלל פציעה ולכן הם השתלטו על מרכז השדה. אני חושב שתיקו משקף את מה שקרה על הדשא".

כוכב עירוני אשדוד, ברוך דגו: "הייתה לי צמרמורת כשעליתי לדשא, האווירה הזכירה לי את הימים היפים בליגת העל. הרגשתי כמו ביום שעליתי לבוגרים של עירוני אשדוד כנער בן 16 וחצי.

אני מקווה שמפה שתי הקבוצות יעלו למעלה, זה חשוב מאוד לעיר. בשבילי עירוני זה הבית ותמיד אמרתי את זה. תמיד חשבתי שביום מן הימים אחזור למקום הזה שגדלתי בו וקיבלתי הכל ממנו, עשיתי את המעבר מליגת העל בלי שום חשש. שתי הקבוצות לדעתי מרוצות מהתיקו, כמובן שרצינו לנצח אבל זו תוצאה סבירה בהחלט

מאמן אדומים אשדוד, פיני עייש, אמר בסוף המשחק: "חבל שלא ניצחנו, אבל לאור כל מה שקרה מסביב גם תיקו טוב לנו. שיחקנו בשביל לנצח אבל בכל זאת הנקודה משרתת אותנו.

הדבר הכי חשוב הוא שהספורט באשדוד ניצח. שאפו לשני הקהלים, לא רואים דבר כזה גם בליגת העל. גם אם היינו מנצחים סיפור עליית הליגה לא היה גמור".