26.10.10 / 07:01
דומה שאחרי שני מחזורים שבהם רשמה שני הפסדים יהיה קשה לקבוצת הנשים לשחזר העונה את עונת הדובדבנים מהעונה שעברה. הסגל נחלש וגם הזרות כרגע מתקשות לתת את הטון. מצד שני אתם זוכרים איך נגמרה העונה שעברה שהחלה עם שני הפסדים
מכבי אשדוד התקרבה, הובילה, שמרה לפרקים טובים אבל לאורך רוב דקות המשחק היתרון של רמה"ש לא הוטל בספק. היא הייתה טובה יותר ובעיקר נראית בשלב הזה של העונה מאומנת יותר. באשדוד נראה שהעונה שעברה תתקשה לחזור שוב העונה. כרגע רבע גמר נראה כהישג לשחקניות של עדני דגן. הסל של אשדוד מתבסס הרבה על הזרות שלו ובעיקר על הקו הקדמי שכולל את רנה מונטגומרי, אנדרסון וקולודני, ברגע שהשלישייה הזאת לא פוגעת קשה לאשדוד לנצח משחקים ובטח קבוצה כמו רמה"ש. הסגל של אשדוד למרות שהוא לא קצר יחסית לליגה שלנו נראה כרגע לא מתאים לליגת העל. העומק של רמה"ש הכריע את המשחק מול אשדוד אם כי צריך להיות הוגניים ולהגיד שאשדוד ששמרה רוב המשחק אזורית סבלה מחוסר השריקות של השופטים כלפי "האגרסיביות" לעיתים של רמה"ש.
בעיית זרים
באשדוד משחקות 3 זרות, אחת מהם אמברויסה אנדרסון למרות משחק לא טוב שלה נראית כפגיעה טובה של אשדוד. היא קבוצתית, היא שומרת ובעיקר היא מראה שיש על מי לסמוך למרות ששוב מול רמה"ש היא הייתה במשחק חלש. השנייה בתור היא שאמורה להיות ראשונה במעלה ובעצם הזרה האיכותית ביותר, זו שאשדוד שמה את כל הביצים שלה בסל שלה והיא רנה מונטגומרי, שחקנית נבחרת ארה"ב היא הרכזת המובילה של אשדוד שעל פי היכולת שלה כנראה גם תקבע העונה של אשדוד. מול רמה"ש ראינו שתי שחקניות בשחקנית אחת, מצד אחד דקות נפלאות של מבצעים גדולים ומצד שני יותר מדי דקות של "דני דין" פתאום היא נעלמת, לא באה לכדור, לא לוקחת אחריות ודגן הרבה פעמיים הוריד אותה לספסל. מונטגומרי סיימה אמנם עם 17 נק' אבל עם אחוז נורא מהשתיים של 27 אחוז (!!) ועבור רכזת זה קריטי, רואים שהיא רוצה ורואים שהיא ווינרית כרגע נקווה שזה רק חבלי לידה והתאקלמות. השלישית במשולש היא דאבוני המפטון שעשתה אמנם דאבל- דאבל מול רמה"ש של 11 נק ו- 10 ריב' אבל מי שראה אותה הבין שזה לא הולך להיות סיפור הצלחה גדול, עם מתקן די מפחיד על הרגל, המפטון למרות שרצתה מאד והתאמצה התקשתה, היא לא זזה מהר ובגלל הגבוה שלה והרגל הפגועה היא הרבה פעמיים יותר "תוקעת" מאשר עוזרת למשחק של אשדוד. יש לה נוכחות בצבע, אבל דומה שאחרי אשלי ווקר וקריסטי תומאס שלא לדבר על קורטני פאריס אשדוד לא מצאה את השחקנית המתאימה שתביא לה נקודות מהצבע.
לחץ מהספסל
אחרי עונה שעל הקווים עמד עדן ענבר הגיע העונה עדני דגן ומדובר בסוג שונה של מאמן גם בניהול המשחק וגם באופי ובהתנהלות מול השחקניות שלו. דגן וזה חשוב להזכיר לכולם שדגן הוא המאמן המעוטר ביותר בכדורסל הנשים בליגת העל. משום מה במהלך המשחק מול רמה"ש נראה שדגן יותר מלחיץ את השחקניות שלו מאשר עוזר להם. כל שחקנית אחרי כל איבוד כדור, או פעולה לא נכונה מיד חוטפת צעקה מהספסל ומרימה את היד לבקשת סליחה, אולי זה חלק מהמשחק וכל עוד להן אין בעיה עם זה אז זה בסדר, אבל נראה שזה בעיקר פוגע בביטחון של השחקניות ואם לא מיד אז ייתכן שבמהלך העונה. דוגמא נוספת הייתה שברבע הרביעי שנשארו כמה דקות על השעון ונעמי קולודני ניצבה לבד על קשת השלוש קולודני לקחה החלטה מוטעית ומסרה במקום לזרוק, ההתקפה לא צלחה ורמה"ש לקחה את הכדור, דגן יצא מכליו וצעק לקולודני "את הפסדת את המשחק", "זו הייתה זריקה של משחק", הבעיה שגם כמה התקפות אחרי זה דגן המשיך לגעור ברכזת שלו בשעה שאשדוד הייתה עדין במשחק ויכולה לסגור את הפער.
לויצקי וכל השאר
בהשוואה לשנה שעברה גם בסגל הישראלי של הקבוצה יש לא מעט בעיות. למעט קטיה לויצקי שמשמשת כמוציאה לפועל העיקרית של הקבוצה בעיקר בצבע, שאר הישראליות עדין לא מוצאות את מקומן. על הספסל יש לדגן את נופר שלום, דנה יהלומי, לירז קינג ולירן בוכריץ, אבל רק שלושה מהחמישה באמת מהוות פקטור במשחק בכל מה שקשור לדקות משחק. מתוך ה- 59 נקודות של אשדוד 25 נק' שייכות לסגל הישראלי ו- 9 נק' שייכות ללויצקי פחות ממחצית. אין ספק שאחרי 2 הפסדים לבנות השרון ולרמה"ש לעדני דגן יש הרבה עבודה, והרבה בעיות. הראשונה לתת תשובה לגבי הזרה המפטון אם היא בקבוצה או שמא ממשיכים לתת לה ניסיון. השנייה, הגדרה של הרוטציה בעיקר בסגל הישראלי של הקבוצה, שלישית, מתן יותר ביטחון לשחקניות, רביעית, קליעה מבחוץ ומשחק פנים, כרגע ההתקפה של אשדוד מתבססת בעיקר על יכולת אישית ופחות סידור מצבים לשחקניות אחרות, לא פלא שבשני המשחקים הקבוצה הגיעה ל- 61 ו- 59 נקודות בהתאמה. אשדוד תלך לעשות חושבים אחרי שני הפסדים בתקווה שסיום העונה הקרובה תהיה דומה לסיום של העונה שעברה שהתחילה בדיוק כמו הנוכחית. מבולבלים? גם אנחנו.