29.06.19 / 13:10
אחד מהשחקנים המוכשרים שהצמיח הכדורגל המקומי פרש השבוע בגיל 37 וקצת. ברוך דגו שבתור נער קבע אז בזמנו את סכום ההעברה הכי גבוה בכדורגל הישראלי עם מיליון דולר ששילמה מכבי ת"א לעירוני אשדוד. בראיון פרישה הוא מסכם תקופה, מדבר על השנתיים בעירוני ועל העתיד
אחרי שנתיים בעירוני אשדוד בליגה ב', הצליח דגו בשנה האחרונה שלו לעלות את עירוני לליגה א' ולמעשה אותה עלייה הייתה אקורד הסיום שלו לקריירה. השבוע בגיל 37 הוא פרש ממשחק פעיל.
דגו שהגיע לפסגות הכדורגל במדי הפועל ת"א ובעיקר במכבי ת"א בליגת האלופות, העביר כאמור את שנתיים האחרונות בעיר נעוריו אשדוד ושיחק בעירוני המקומית לה סייע להעפיל לליגה א'.
דגו, שהחל את הקריירה בעירוני אשדוד, פרץ לתודעה כשעבר כשחקן צעיר למכבי תל אביב בשנת 2000. הוא השלים שלוש שנים במדים הצהובים וזכור בעיקר כשחקן שכבש את כל ארבעת השערים של מכבי תל אביב בשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2003/04, כשעוד קודם הוא היה שותף בכיר לזכייה הדרמטית בתואר האליפות ב-2002/03.
הקשר גם זכה בשלושה גביעים בתקופה שלו בקריית שלום. בסופו של דבר נאלץ הקשר לעזוב את המועדון בשל יחסים מתוחים עם חלק מאוהדים.
דגו הספיק לעבור במהלך הקריירה גם בהפועל תל אביב (איתה זכה בשני גביעים) ובקפריסין, לפני ששב לישראל. הוא גם רשם שתי הופעות בנבחרת ישראל שתיהן במשחקי ידידות: מול ארמניה ומולדובה.
דגו עבר גם במכבי נתניה, מ.ס אשדוד, נאה סלמיס ואפולון לימסול הקפריסאיות, הפועל רמת השרון, הפועל ראשון לציון והפועל אשקלון, עד שכאמור הגיע לעירוני אשדוד מליגה ב'.
סיכום הקריירה
על הקריירה שלו והסיבות לפרישה אמר דגו: "עשיתי את מה שאפשר כל עוד הגוף היה יכול. לצערי, עברתי פציעות קשות ושיקום ארוך. היו לי הרבה מחשבות, בעיקר על המשפחה ואשתי.
בעבר סבלתי מהפציעה אולי הכי קשה בכדורגל, עברתי שיקום קשה של כמעט שנה וגם כשחזרתי הייתי צריך להתמודד עם העניין הפסיכולוגי".
על הקריירה הארוכה שלו אמר דגו: "כשאני מסתכל לאחור על הקריירה שלי, עברתי את הדברים הכי משמחים והכי עצובים שיש.
אני מרוצה כי השגתי הרבה בקריירה. יכולתי יותר, אבל זה חלק מהכדורגל. תמיד כשפורשים שואלים שאלות ותוהים האם עשיתי מספיק במהלך השנים. אני שאלתי את עצמי איך זה שלא השתלבתי בנבחרת ולא שיחקתי במספיק משחקים.
"היה לי הכבוד והזכות להיות שחקן כדורגל מקצועני. הגשמתי את החלומות משחר ילדותי, אני שמח שהשגתי את מה שהשגתי והגעתי למקומות הכי גבוהים.
טעמתי את הטעמים המרים בכדורגל ובחיים בפרט, בסך הכל אני מסופק למרות שהיו לי שאיפות ורצונות להגיע לעוד כמה מקומות. בסך הכל אני גאה על מה שעשיתי. תודה לאלוהי הכדורגל, כמו שאומרים, על הזכות לשחק ולהיות על הדשא כשחקן מן המניין".
התקופה במכבי ת"א והפסגה בליגת האלופות
היו דברים שהם לא מקצועיים כי תמיד אמורים לזמן שחקן שנמצא בתקופה טובה. אלו היו שאלות שלא קיבלתי עליהן תשובות".
"הבקעתי ארבעה שערים בליגת האלופות והגעתי לטופ", הוסיף דגו על רגעי השיא שלו. נכון שמאוד רציתי לשחק יותר בנבחרת ולהגיע לאירופה, אבל זה לא קרה וזה בסדר".
על המשחק מול אייאקס אמר דגו: "חוויה מדהימה, אצטדיון מלא, מעל 45 אלף אוהדים - זה רגע בלתי נשכח שעד היום מדברים עליו ולפעמים שמראים את המשחק בטלוויזיה אז אני נזכר ומתרגש ומראה את זה לילדים שלי.
הם מסתכלים וצועקים ‘אבא’, הם רק בני 4 והם לא נולדו אז בכלל. אז ככה שזה מרגש וזה לגמרי המשחק הכי גדול שהשתתפתי בו אי פעם. אני לא אשכח את זה לעולם".
מצד שני, לדגו יש גם רגעים שהוא מתחרט עליהם. למשל בימיו במכבי תל אביב: "הטעות הכי גדולה שלי היא שכששיחקתי במכבי תל אביב לא התעקשתי לצאת לאירופה. הייתי במקום נוח שהיה לי טוב בו, אבל מצד שני עשו לי גם נזק גדול מאוד עם כל מה שעברתי בקבוצה. באותם ימים לא דיברתי ולא עשיתי מספיק. סתמתי את הפה".
שאלת אירופה והקריירה בכלל
על אי היציאה שלו לאירופה אמר דגו: "אני חושב שהנוחות שלי, אולי לא מספיק התעקשתי לצאת החוצה. כמובן שהפציעה הקשה שעברתי בעונת האליפות עם מכבי תל אביב היא פקטור.
אני כמעט בטוח שאילולא הפציעה הזאת, שהשביתה אותי ל-8-9 חודשים, הייתי מדבר אולי אחרת ומסכם את הקריירה שלי בצורה שונה. הפציעה הזו קצת תקעה אותי, אבל עשיתי שיקום ארוך עם הרבה עבודה קשה, חזרתי והשתתפתי בליגה האלופות, והייתי ב’היי’ ענק שהוא חלום שכל שחקן חולם עליו".
על המאמן שהכי השפיע עליו אמר דגו: "בכדורגל אתה משחק ועובר תחת הרבה מאמנים וכל שנה מחליפים מאמן, אבל יש כמה מאמנים שהתחברתי אליהם.
אם זה ניסים בכר בזמנו שהעלה אותי לבוגרים בעירוני אשדוד, וניר לוין וניר קלינגר במכבי תל אביב, כשניר לוין בזמנו דרש להביא אותי למכבי ת"א, ואחריו קלינגר שתחתיו זכיתי באליפות ושיחקתי בליגת האלופות. למדתי הרבה מאלי גוטמן ודרור קשטן".
גאוות העדה
כשדגו מדבר על ה"טעות" הוא מתכוון לגזענות ממנה סבל מצד האוהדים הצהובים. "גם כשהבקעתי שערים עבור מכבי תל אביב, חטפתי נהמות מצד האוהדים שלי.
אני לא חושב שהיום שחקן יעבור דבר כזה ויבליג. בתקופתי שיכנעו אותי שאני צריך להיות חזק ולכן הבלגתי. אם הייתי יורד מהמגרש או עושה משהו בולט, היו מדברים על זה יותר. אני לא חושב שזילזלו בי, אבל לא העריכו אותי מספיק ואולי גם אני לא הערכתי את עצמי מספיק כדי לדרוש דברים".
"הרוב עודדו, תמכו ופירגנו, אבל אותו קומץ השפיע ועשה הכל כדי להזיק לי במגרש ומחוץ למגרש", הוא תקף את האוהדים הגזענים של מכבי תל אביב.
"הם הצליחו כי בסופו של דבר החלטתי לעזוב את מכבי תל אביב בגלל שסבלתי נורא מגזענות. לא עשיתי מספיק רעש, הייתי ילד יותר מדי טוב. חשבתי רק על ההצלחה במכבי. אותם אוהדים לא העריכו את זה".
על אחיו המאמן מסאי דגו: "אני בטוח שהוא למד ממה שאני עברתי. אני נמצא מאחוריו ואנחנו מדברים הרבה. הוא מתייעץ איתי לגבי כל דבר ואפילו שחקנים. הוא מאמן ענק ואני בטוח שמהדברים הלא כל כך נכונים שעשיתי בדרך הוא יידע ללמוד".
"אני וזיו כבדה היינו הראשונים שעשינו את קפיצת המדרגה בעדה האתיופית", דגו אמר על כך שהוא נחשב למודל לחיקוי עבור שחקנים צעירים מהעדה האתיופית. "חלק מהשחקנים האתיופים כיום מתייעצים איתי ושואלים מה צריך לעשות כדי להצליח".
דגו התייחס לשוק ההעברות המטורף בליגת העל בקיץ הנוכחי ואמר בבדיחות הדעת: "אם הייתי משחק בגלגול הנוכחי בכדורגל הישראלי היו צריכים לקנות רק 20 אחוזים מהכרטיס שלי ולא את כולו. אני לא זוכר שבתקופה שלנו היו העברות כאלו כמו היום, אבל אני שמח שהשחקנים האלו מתקדמים ומאחל להם בהצלחה".
ומה צופן העתיד?
ואיפה הוא רואה את עצמו בעתיד? "הכדורגל הישראלי מעניין אותי ואני אמור להיפגש עם הנהלת עירוני אשדוד. ציפיתי שיפנו אליי מיד בסיום העונה, אבל זה לא קרה.
אפגש איתם השבוע ואשמע מה הם מציעים שלי. אני חושב על אימון או ניהול. הקבוצה שאני הכי מחובר אליה זו אשדוד ואם אעבוד בה אהיה הכי מאושר בעולם".
“בקרוב אשב עם הנהלת עירוני אשדוד לראות מה קורה, אם יסתדר, אני אשמח להיות שייך למועדון. רוצה לראות מה המקום הכי טוב בשבילי על מנת למצות את הפוטנציאל שלי.
אם לא, לא נורא. במקביל יש לי את העסקים שלי, אני גם לומד לתואר ראשון, אני עושה עוד הרבה דברים בין לבין”.
"לא חשבתי על עניין של תפקיד, אני בשלב של בדיקה מה מתאים לי בשלב ב' של החיים, אם זה ניהול או אימון. כל דבר אני בודק כדי לראות מה מעניין אותי בשביל שאביא את עצמי למקצוע הכי טוב. אני כרגע בתקופה כזאת שיש לי את כל הזמן שבעולם כדי לבדוק על המשך הקריירה ובחיים".
על עירוני אשדוד בכלל אמר דגו: "זו הייתה העונה השנייה שלי בעירוני אשדוד, אמרתי לעצמי שזה הזמן לסגור מעגל. כשהתחלתי לראות את הסוף והפרישה זה נכנס לשיקולים שלי, אז החלטתי לחזור למועדון שבו גדלתי.
לעזוב את אשקלון ולהגיע לליגה ב', לקבוצת אוהדים שאני מאוד מחובר אליה. בין לבין התחלתי לאמן את קבוצת הנוער של אשקלון, אבל זו הייתה תקופה מאוד קצרה ובסופו של דבר זה לא הסתדר. החלטתי להיות כל כולי באשדוד.
אני שמח וגאה שעלינו ליגה, הקדשתי הרבה זמן מחשבה על הפרישה והחלטתי שזה הזמן הנכון לתלות את הנעליים ולעבור לשלב ב' בקריירה".