חמודי כנעאן פתח את העונה בשעה טובה עם מ.ס אשדוד, עבר מחנה אימונים מלא והוא גם הקפטן השני של הקבוצה אחרי בן זקן.

הוא נמצא בכושר גופני סביר פלוס, והציפיות ממנו הם שיהיה מעל הליגה, שינצח משחקים עבור אשדוד.

אבל יש משהו שבולם את כנעאן מלהפגין את היכולת האישית שלו. משהו לא מהתחבר ומעכב אותו מלהביא את עצמו לידי ביטוי. הדבר ככל הנראה נובע מעודף לחץ וציפיות.

כנעאן רוצה להצליח, משתדל, לוחץ, פורץ, מנסה לבעוט ולהבקיע ובעיקר לעבור שחקנים בדהירה קדימה, עם כוח פריצה שהיה הסמל המסחרי שלו.

מול מכבי תל אביב הוא הכי רצה להצליח וזה בדיוק היה המשחק הכי רע שלו העונה, עם הכי הרבה איבודי כדור וחוסר דיוק בבעיטה לשער. אם נגד מכבי, כנעאן היה מרוכז, סביר להניח שהתוצאה הייתה נראית אחרת. 

למזלו של כנעאן, הצוות המקצועי נותן לו חופש פעולה בתקווה שהוא יחזור לעצמו.

כנעאן לא שכח לשחק כדורגל, לא שכח לבעוט וגם לא איבד את כוח הפריצה שלו, הדבר היחיד שחסר לו, זה הפוקוס. הפוקוס שמחבר את כל היכולות למוצר מוגמר. את עוצמת הבעיטה לדיוק לשער, את עשירית השנייה הקובעת אם הכדור שהוא מסר יגיע ברגע הנכון למקום הנכון ואם הוא יצליח לחלוף מעל היריב שעומד מולו.

כל אלו הם לא שאלה של יכולת כי יש לו את היכולת, הם לא שאלה של רצון, כי יש לו את הרצון. התשובה שלו היא בכושר הריכוז שאבד לו אי שם תחת לחץ הציפיות המופעל עליו כמי שאמור להכריע במו רגליו את המשחק.

אולי כנעאן רואה את חברו לקבוצה בעונה שעברה, מיכאל אוחנה שסומן כאחד הכישרונות הגדולים של הכדורגל הישראלי, אך בין פציעה לפציעה הוא איבד מהחדות שלו עד כדי שאין לו עדין קבוצה העונה בליגת העל. הציפיות מכנעאן הם גם מהצד המשפחתי/ כלכלי וכולם יודעים שהחוזה הגדול הבא שממתין לו, תלוי במספרים שהוא ינתפק העונה (או עד ינואר) ובהברקות שהשאירו בעונות קודמות את הצופים פעורי פה. זה בוודאי מוסיף לו לא מעט על הלחץ בו הוא נמצא.

מי שיכולים להסיר מעליו את הלחץ ולו במעט זה הצוות המקצועי, שפשוט צריכים להעביר לו את המסר - "תהנה מהמשחק ואנחנו נהנה ממך".