עד לפני תקופה במשרדו של יהודה אברג'יל מנהל אולם הספורט הקריה היו תמונות וכתבות עיתון מהתקופות היפות של מכבי אשדוד בליגת העל.

התקופה היפה כללה בין היתר ניצחונות על מכבי ת"א, הפועל ירושלים, חולון, הגעה לגמר גביע המדינה וגמר פלייאוף ובעיקר רגעי אושר ששמו את הכדורסל בעיר על המפה הארצית. וכל זה קרה עד לפני כמה שנים לא אי שם לפני הספירה.

נתקדם קדימה לפברואר 2022 ומכבי אשדוד משתרכת אי שם במקומות אחרונים בליגה הלאומית. עם סיכון ממשי לירידה לליגה הארצית. איך? מה? למה?

אומרים שאימפריות קורסות מבפנים. אז אולי מכבי אשדוד לא הייתה אימפריה, אבל קבוצה לגטימית, משפחתית, שהכניסה משב רוח רענן ללא ספק.

מה קרה לקבוצה בדרך? אפשר להצביע על הרבה דברים, חלק ניהולים, תקציביים וכמובן מקצועים, אלא שנראה שהדבר הכי גרוע שקרה למכבי אשדוד זו האדישות. האדישות כנגד מצבה.

מה גרם למכבי אשדוד להיות במרחק נגיעה מדרבי בעונה שעברה בליגה הארצית מול מכבי אשדוד צבר (מכבי אשדוד השנייה אם תרצו)? איך הקבוצה שהגיעה למעמדים הכי מכובדים בכדורסל הישראלי ושיחקו בה מיטב השחקנים הגיעה למצב העגום של תחתית הליגה השנייה בישראל? הסיבות רבות, חוסר עניין וקהל וכמו בשיר המפורסם: בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום. בדד.

דיברנו על קריסה, כאן מתחילה הקריסה הראשונה, ראייה לא נכונה של המציאות, תכנון לקוי וניהול רע מאד בשלוש השנים האחרונות שכלל כמעט את כל הטעויות האפשריות, הן הניהוליות והן המקצעיות.

קהילה? אוהדים? קבוצה

ארגון "הדולפינים" הוקם בשנת 2009 על ידי קבוצת אוהדים שאהבה את מכבי אשדוד, הסמל, הצבע. הארגון הלך עם הקבוצה עוד בליגה הלאומית וגדל עם הקבוצה בליגת העל. 

כמו תמיד בממשק בין קהל לקבוצה, יש חיכוכים, עימותים, בעיות, אבל לאורך השנים ידעו שני הצדדים לפתור את הבעיות, למצוא את שביל הזהב בכדי להכיל את כולם, מתוך עקרון חשוב ומרכזי, אין קבוצה בלי אוהדים, אין ספורט בלי אוהדים.

מאז הירידה מליגת העל, אפשר אפילו להבציע על עונת הירידה מליגת העל, כנקודת המפנה, מפנה לרעה. משהו נסדק, ולאחר מכן כבר נשבר לגמרי. זה התחיל כאשר אוהדי הקבוצה יצאו כנגד יו"ר הקבוצה ארמונד אסולין ודרשו את החלפתו, קראו לו מנותק, ואחד שלא רוצה באוהדים. 

מהצד של אסולין והקבוצה, טענו שכל מה שמעניין את האוהדים זה לקבוע ולנהל את הקבוצה. "הדרישות שלהם היו מעבר ללגטימיות עבור ארגון אוהדים, שלא לדבר על השפה, הדרך והסגנון, קשה מאד להתחבר בצורה הזו", אמרו בהנהלה.

האמת? כמו ברוב המקרים איפה שהיא באמצע. הבעיה העיקרית ששני הצדדים לא הצליחו למצוא אדם שיחבר בין הצדדים, חרף המשקעים, האגו, הבעיות. הרי הקו המחבר בין אוהדים להנהלה זה הצלחת הקבוצה, במקרה הזה היה נראה שהצלחת הקבוצה לא מעניינת כרגע איש ומה שחשוב זו המלחמה ומי צודק.

בעבר היו בהנהלת הקבוצה אנשים כמו אלון בן זקן  או יורם אסרף שידעו לחבר בין הקצוות, ידעו לדבר עם האוהדים, לוותר איפה שצריך ולדרוש איפה שחובה, הניגון העדיין הזה בין קהל לבין קבוצה הוא תמיד ניגון שמצריך מנצח שמכיר את העבודה.

הטענה העיקרית לקבוצה שהיא לא הבינה או הבינה באיחור ניכר שיש בכלל צורך במנצח, יש כאלה שייתנו שהיא לא הבינה שהקבוצה זקוקה לקהל.

מהצד של האוהדים, טענו שאין התייחסות לקהל, לקהילה בכלל, אין חיבור עם השחקנים, בליגת העל טענו להיעדר סבסוד של הסעות למשחקי חוץ.

בקבוצה מנגד טענו, טענו להתנהגות לא ראויה, ניצול כוח, איומים וקללות עד שבסוף לקבוצה נמאס. בקיצור הבנתם לאן זה הולך.

גם האוהדים לא חפים מביקורת וטעויות, חרף כל הטענות לההנהלה יש זמן שבו הקבוצה זקוקה לאוהדים שלה, בואו תעודדו ובסוף נתחשבן.

חלק מאוהדי הקבוצה טוענים שהם עשו בדיוק את זה, "הרי הגענו בסוף העונה שעברה למשחקי הסיום, עודדנו, לא אמרנו מילה כנגד אף אחד וציפינו לראות שינוי בקיץ וזה שוב לא קרה, תמיד היה תירוץ למה לא".

"היה שלב שבאמת ניסינו, באנו לקראת האוהדים, ישבנו איתם וניסינו להבין מה הם רוצים" אומר אחד מראשי הקבוצה, "הבאנו את גיא סער שיהיה איש הקשר שלהם ומונה לחבר הנהלה, אבל זה לא עזר".

חרף כל הקללות, האיומים ברשתות ובכלל כלפי ארמונד אסולין היו"ר (ואת זה צריך לגנות בכל תוקף כל הזמן), או אנשים אחרים בקבוצה, באנו לקראת האוהדים מתוך הבנה שאוהדים וקבוצה זה הולך ביחד וזה לא לא הלך, כל מה שהם רצו זה לקבוע, לשנות דברים והציבו תנאים בלתי אפשריים  לכל הסכם שעשינו איתם".

מנגד בדולפינים אומרים בדיוק הפוך: "כל פעם שהיה איזה סיכום עם מישהו מנציגי הקבוצה, די מהר הוא הופר, כל פעם בגלל משהו אחר, הם רצו לקבוע מה נכתוב ברשתות ואיך נדבר, הסברנו להם שאין קשר בין הדברים".

אין אוהדים, יש כסף?

אז את הקהל איבדה הקבוצה איפה שהוא בדרך בשנתיים- שלוש האחרונות. אבל מה קרה העונה? או בעונה שעברה? הרי מכבי אשדוד כיורדת מליגת העל סומנה כקבוצה שאמורה לחזור די מהר לליגת העל.

בעונה שעברה זה עוד היה נראה סביר, לפחות בעונה הסדירה. הקבוצה סיימה במקום השני והגיעה לסדרה מול עפולה כאשר אשדוד הייתה פייברטית ברורה עם יתרון ביתיות, אלא שאשדוד קרסה בסדרה והודחה כבר ברבע הגמר.

כנראה שההדחה המפתיעה השפיעה על הקבוצה גם לקיץ הנוכחי שהיה זוועתי בכל מובן. הקבוצה נכנסה לסחרור ועונת בלהות מקצועית.

אשדוד ניצחה עד כה 4 משחקים מ- 14 בליגה השנייה. כאשר היאו במקום ה- 14 מתוך 15 (ליגה שנייה כן?) קבוצה שבקיץ סומנה שוב כקבוצה שאמורה לליגת העל.

מעבר לרכש הכושל, זר שהגיע באיחור ניכר לעונה ולא עשה הכנה לעונה, מאמן על הקווים שכבר סיים את עבודתו, הרכש המשמעותי היה דווקא מחוץ למגרש, ג'ף רוזן הצטרף לקבוצה כספונסר ונטע המון תקוות בכולם, שהנה הגיע המשקיע החדש שיוביל את הקבוצה חזרה לבמה המרכזית של הכדורסל. 

אלא שכרגע שום דבר ממה שהובטח כמעט לא קורה, הרבה דיבורים ובינתיים הקבוצה צריכה לחשוש מירידת ליגה.

אז איפה הכסף כמו שנהוג לשאול? שאילתה שעלתה באחרונה על ידי עו"ד הלן גלבר באחד מישיבות מועצת העיר, הדליקה אור על נושא תקציב מכבי אשדוד והיכן הכסף.

ג'ף רוזן הצטרף רשמית לאשדוד ביולי 2021, בטקס נחמד בלשכת ראש העיר, הוא התקבל באהבה ובברכה, מתוך מחשבה שיעשה מאשדוד מה שעשה במכבי חיפה. אלא שבמקום אליפות, תארים והגעה למעמדי גמר, רוזן די נעלם.

באותה ישיבת מועצה נאמר שג'ף רוזן משקיע העונה בקבוצה 820 אלף ש"ח והתחייב לשנתיים, כלומר 820 אלף לכל שנה. 

כמו כן נחשף שתקציב העירייה לקבוצה בשנת 2021 היה 2.97 מיליון שקל ובשנת 2022 יעמוד על סכום של 2.2 מיליון שקלים. ככה שגם אחרי הגעת רוזן "הספונסרית המרכזית והכמעט יחידה של הקבוצה היא עיריית אשדוד.

ג'ף רוזן עצמו כמעט לא נראה באשדוד, לפי דיווחים של אנשיו הוא אמור להגיע בחודש וחצי הקרובים לארץ, האם זה ישפיע על מה שקורה בקבוצה? לא ברור. 

מה שעוד נחשף באותה ישיבה שכל הדיבורים "על שקל מול שקל" שישים רוזן כנגד תקציב העירייה לקבוצה, לא היו ולא נבראו, ההסכם של רוזן עם העמותה והקבוצה לא קשורים בכלל אחד בשני.

"אני לא מבין איך באשדוד נכנסו להרפתקה הזו של ג'ף רוזן", אומר איש כדורסל בכיר בישראל. "הרי רק מלראות מה קרה למכבי חיפה אחרי שהוא הלך ובשנתיים האחרונות כשהוא הוריד פרופיל, היה צריך להדליק לאנשי אשדוד נורה אדומה בוהקת, הוא השאיר שם שוקת שוברה, אז הוא הבטיח כמה שקלים, אשדוד כמעט עלתה ליגה בעונה שעברה בלי רוזן, אז בשביל מה?"

ומה לגבי כדורסל?

ברמה המקצועית אין כמעט מה לדבר, הקבוצה במקום ה- 14 מתוך 15, ורשמה השבוע עוד שני הפסדים, הראשון לחיפה והשני די מביך לרעננה בקרב תחתית. חלום העלייה לליגת העל נראה כמשהו על גבול הדמיוני.

עופר רחימי שהתחיל את העונה כבר לא בקבוצה, נעמי קולודני שקפצה מעמדת עוזרת המאמנת למאמנת הראשית, מקבלת מחמאות, היא נעימה מאד ואשת מקצועה טובה, אך בשלב הזה התיק הזה שנקרא מכבי אשדוד בטח בתצורה הנוכחית שלה פשוט גדול עליה.

לאחרונה החזירו בקבוצה את ארתור רוזנפלד הגארד ששיחק בקבוצה אבל זה שווה כמו כוסות רוח למת, המת במקרה זה היא מכבי אשדוד.

ההנהלה עצמה נראית כבר אובדת עצות, עייפה, חסרת אנרגיה ורוצה שהסיוט הזה ייגמר. מקצועית גם אם הקבוצה תישאר בליגה (וזה לא תסריט הזוי) נראה שאין לקבוצה אופק בסגנון הנוכחי שלה, משהו צריך להשתנות, גם פרסונלית וגם מחשבתית.

את הפער הכי גדול וחוסר ההבנה ימחיש אולי המשפט שאמר אחד מהבכירים בקבוצה ערב הירידה לליגה הלאומית לכותב שורות אלה: "הליגה הלאומית זה טיול, נעלה תוך עונה חזרה".

אז כרגע הטיול הפך לסיוט והמטיילים זקוקים לחילוץ, לא רק שהקבוצה לא חזרה אחרי שנה לליגת העל, היא גם לא תחזור אחרי שנתיים והיא הרבה יותר קרובה לדרבי בעונה הבאה בליגה הארצית עם מכבי אשדוד צבר (הקבוצה הבוגרת של מחלקת הנוער) מאשר לליגת העל. עד כמה שזה נשמע הזוי.

אבל אולי כמו שאמר אחד האוהדים דווקא: "הדרבי יעשה הכי טוב, זה יחזיר את הקהל ואת הטעם לכדורסל בעיר", מי יודע. 

בינתיים לאוהדי הכדורסל נותר רק להתרפק על זכרונות העבר מהכדורסל שהיה כאן, בתקווה שאולי עוד ישוב.