מקומם: אביו של יוחאי אלקיים ז"ל נתבע כי נאלץ לעזוב קבוצת מטיילים במרוקו ללוויית בנו
02.09.21 / 15:45
האב השכול התבשר על האסון שאירע בחוף המצודה באשדוד לפני כשלוש שנים, במהלך טיול שהדריך במרוקו. נוכח הנסיבות הטרגיות, הוא ואשתו נאלצו לעזוב ללוויית בנם, הגיבור, זוכה אות אשדוד היפה של אשדוד נט.
בחוסר רגישות משווע, מקומם ובלתי נתפס, קבוצת המטיילים שהדריך תובעת אותו כעת על עשרות אלפי שקלים מאחר ועזב ללוויית בנו האהוב 3 ימים לפני סוף הטיול... אבל הם נזעקים על כך שהפסידו אטרקציות נוספות שהיו מתוכננות להם.
אגב, את הפיצוי הם דרשו עוד בזמן שמדריך יוסף ישב שבעה על בנו.
ואנחנו, על אף שאמורים רק לדווח, לא מצליחים לתפוס שיש יהודים כאלו.
במהלך המשפט האב השכול היה מוכן לפצות אותם ב8000 שקלים והם לא הסכימו לסכום הפשרה- אשדוד נט פנה לעורך הדין של האב, ניסים רם רחמים וביקש שהאב לא יתפשר על התביעה ובמידה וחלילה יפסיד, נגייס עבורו את סכום התביעה
יוסי אלקיים, אביו של הגיבור יוחאי אלקיים ז"ל, הדריך קבוצת מטיילים קטנה במרוקו כהתבשר כי בנו טבע למוות בזמן שהציל צעירה מטביעה בחוף אשדוד. האב השכול נאלץ יחד עם אשתו שהתלוותה אליו לעזוב הכל ולשוב ארצה.
"ביום השמיני לטיול, לקראת ערב, קיבלתי טלפון מרב העיר שאמר לי שקרה משהו ליוחאי, מיד הבנתי ואמרתי 'ברוך דיין האמת'".
לדבריו, קבוצת המטיילים באותו הרגע הבינה את המצב ואף אמרה לו ולאשתו כי מבחינתם הם יכולים לנסוע ושהם כבר יסתדרו, אלא שמיד בתום השבעה, הם דרשו פיצויים על הימים בהם יוסי החסיר מהטיול.
"הם ביקשו להיפגש ואני לתומי חשבתי שבאו לנחם אותי, אבל אז הם התחילו להתלונן שהלך להם הטיול ושהם רוצים פיצוי על כך...שתקתי. לא אמרתי מילה, קמתי והלכתי".
בסה"כ 8 מתוך עשרת המטיילים (איציק, ואסתר וקנין, רות לוי, ציונה עובד, רחמים ומזל עלפי, בת אל ויצחק ווקנין) תובעים את יוסף אלקיים על אותם שלושה ימים שבהם לא הדריך אותם.
בכתב התביעה הם מבכים על כך, שבזמן שהוא ביכה על מות בנו - הם - השתעממו בהמשך הטיול ולא הגיעו לאתרים נוספים שהיו מתוכננים להגיע אליהם.....
"אמרתי שיעשו מה שהם רוצים" - הוא אומר. "אם צריך לשלם - אשלם, אבל ההתנהגות שלהם, הדרך הבזויה הזו לגשת לבן אדם אבל שאיבד את הבן שלו. אין רגש לבן אדם".
בית המשפט ניסה לבטל את התביעה והציע פשרה, אבל התובעים סירבו לקבל את ההצעה ועמדו על כך שהמדריך והאב השכול ישלם להם 40 אלף ש"ח פיצוי ועוגמת נפש.
אשדוד נט ביקש מבא כוחו של האב השכול שלא להסכים יותר על שום פשרה ותגיע מבית המשפט או מצד התובעים, אפילו לא על סכום סמלי ובמידה וחלילה יקבע השופט שעליו לשלם, נדאג למימון הערעור ואף לתשלום התביעה במידה ויקבע כזה.
תזכורת - יוחאי אלקיים חירף את נפשו כשקפץ לים הסוער להציל טובעים בים. הוא הציל את חייה של בחורה שלא הכיר, אך בכך בכך הוא טבע למוות. האתר אשדוד נט החליט להעניק לאביו את אות אשדוד היפה על שם בנו בטקס מרגש בו כל הקהל קם לכבודו - צפו ברגע השיא של הערב -
תחקירני חדשות 13 יצרו קשר עם התובעים כדי לנסות ולהבין איך בכלל אפשר לתבוע אדם שאירע לו אסון כזה. "תגידי לי את מנסה לעבוד עלינו?" - השיבה אחת התובעות לתחקירנית. "ערוץ 13?!אני לא יודעת שזה מישהו מהמשפחה?!"
"אתם לא מתביישים שזרקתם אותנו כמו זבל במרוקו?!" - הוסיפה התובעת. "בגללכם אכלנו טרף. אני מצטערת על מה שקרה למדריך, כואב לי הלב...אבל הוא לא היה צריך לזרוק אותנו לרחוב".
כששמע על הנסיבות יוצאות הדופן של התביעה, משרד "רם רחמים טוויג" החליט לייצג את יוסי ואשתו בחינם. "הם לא חיכו אפילו שבוע, הם שלחו אס-אם-אסים ובעצם דרשו את הפיצוי שלהם עוד בשבעה" – אומר עו"ד ניסים רחמים, "על אף שהוא קיבל את ההודעה הכי טרגית שבן אדם יכול לקבל בחייו. הוא בעצם עשה ככל שניתן שהקבוצה תמשיך את הטיול ללא פגיעה".
"זה לא הכסף שמטריד אותנו, אלא הרוע של הישראלי המכוער"
התביעה חסרת הרגישות הובילה לסערת רגשות בקרב כל בני משפחת אלקיים וקרוביהם. סנדרה, אחותו של יוחאי ז"ל, התייחסה לדברים לאחר פרסום הכתבה ופרסמה בדף הפייסבוק שלה:
"אני זוכרת כל רגע ארור באותו בית חולים שבו הגעתי לזהות את אחי יוחאי שטבע, התאריך היה 19/8/2018.
אני זוכרת כל שבריר שניה! אבל הרגע שהכי נצרב בליבי זה הרגע שבו הגיע רב העיר לבית החולים, לחדר סגור. הטלפון מצלצל בצד השני והרב מדבר עם אבא שלי ובדרך הירואית מספר לאבא שלי על האובדן הקשה.
באותו הרגע, הדבר הכי חשוב שהיה לנו, זה לדאוג שההורים שלנו יגיעו בזמן ללוויה. ופה התחיל המסע הקשה שלהם!
המסע שלהם התחיל, אבל לא לפני שדאג לשלם לנהג הצמוד של הקבוצה משכורת מנופחת במזומן כדי שידאג לנוסעים ב-3 הימים שנותרו, לא לפני שאמא שלי הנחתה את אחת הנשים המדהימות בקבוצה איך להתמודד עם המשך הבישול.
באותו הרגע, כולם אמרו פה אחד - תסעו, לכו, אנחנו נסתדר.
מפה התחיל מסע של 26 שעות ארוכות וקשות בכל קנה מידה! מסע שלא הסתיים וכנראה לא יסתיים לעולם. מסע שהיו לו ויהיו לו עוד הרבה תחנות. כמו נחיתה בשדה התעופה בישראל, ״קבלת פנים ״ של המשטרה שתלווה אותם ישירות לבית העלמין, וכך הם הגיעו בליווי משטרתי וליווי רפואי.
בכל זאת לא בכל יום מאבדים ילד. וההורים שלי איבדו כבר שניים, כן כן כן את הבכור ואת בן הזקונים.
המסע של ההורים שלי הוא מסע שלעולם לא יסתיים כפי שהם ציפו, אבל את המסע שלהם הם עושים בהגינות, באיכפתיות, בדאגה לזולת, באהבת חינם וערבות הדדית אינסופית. למרות האובדן שלהם, הם לרגע לא עצרו והפסיקו להיות מי שהם!
למרות ששמחת החיים שלהם כבר לא כמו שהיתה בעבר, הם נשארו אנשים מופלאים ומדהימים.
אני לא אומרת את זה רק בגלל שהם ההורים שלי, אלא בגלל עצם היותם ומהותם ברמה יום יומית ויעידו על זה כל הסביבה שלהם ב-74 שנים האחרונות.
את השבעה העברנו ביחד, אלפי אנשים הגיעו לבקר ולנחם. בין לבין קבלת מבקרים, היינו עסוקים בלדאוג לקבוצה שנשארה באחור.
אמא שלי ביקשה לוודא שהם הסתדרו עם האוכל, שדאגו להם למסעדות כשרות, אני אישית התכתבתי עם הקבוצה לאורך כל ה3 ימים הבאים בלנסות לסייע, לכוון, לוודא שהם מקבלים את מה שאפשר לקבל במגבלות המרחק ומגבלות הרמאדן (כולם ידעו שנוסעים בתקופת הרמאדן).
לא עזבנו אותם לרגע עד שלא ידענו שנחתו בארץ בבטחה (במיוחד אבא שלי שלא התפנה באמת להתמודדות עם האובדן רק לאחר שנחתו)
מצרפת רק התכתבות אחת מיני רבות שלנו עם הקבוצה, שפה היא מודה לנו על המדריך החלופי שהיה איתם יום לפני כן (ביום השני לשבעה שלנו)
חברים זה ממש לא הכסף מה שמטריד אותנו, אם זה היה עניין של כסף, מזמן היינו חוסכים את עוגמת הנפש של ההורים שלנו, מה שמטריד אותנו זה הרוע של הישראלי המכוער, בצע הכסף והפגיעה העמוקה בנסיון לנצל אנשים טובים בזמן שהם מתמודדים עם אובדן אמיתי וקשה.
כמו שאמרתי - המסע שלנו כמשפחה שינה מסלול, אבל אנחנו לוקחים וניקח אותו למקומות הנכונים, לנתינה, לעשיה, להצלת חיים ולהנצחה. בוודאי שלא ניתן יד לסחיטה או ניצול.
הדרך שלנו היא דרך ארץ ואהבת הזולת. ככה חונכנו ועל זה מסר יוחאי את חייו. מבחינתנו זאת הצוואה של יוחאי וזאת דרכנו.
בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לכולם על הרצון שלכם לסייע ולנחם. לא מובן מאליו שעשרות אנשים התנדבו לתשלום החוב במלואו. אנחנו קוראים את כל התגובות , ובוכים מהתרגשות התרגשות על הישראלי היפה. כי אנחנו עם באמת שכזה! (גם אם לפעמים יש כמה שמעדו).
תודה".