סיפורה של גיבורה:

אור מוזס מאשדוד ידעה שהיא רוצה להיות לוחמת עוד כילדה. זה היה אך טבעי שבעת הגיוס שלה היא בחרה להתגייס כלוחמת ביחידת חילוץ והצלה, אולם המוטיבציה שלה לשירות משמעותי לא נעצרה שם – היא המשיכה להכשרה פיקודית ובהמשך סיימה קורס קצינים בהצלחה.

עוד בטרם יציאתה לקצונה, כמפקדת כיתה בגדוד תבור היא השתתפה בעשרות מעצרים ופעילויות ביהודה ושומרון. עבור אימה יוכי שידעה במה בתה עוסקת, אלו היו ימים לא פשוטים ומעוררי דאגה."כשהיא הייתה בגדוד הייתי לא שקטה ולא ישנתי טוב כי היא הייתה יוצאת למעצרים ולסיורים בגבול" – היא סיפרה בשיחה עם N12, "לכן שמחתי כשהתחילה ביולי תפקיד בתור סמ"פ בבסיס ההכשרה בזיקים. בחיים לא האמנתי שאם יקרה לה משהו זה יהיה בבא"ח".

ביום השבעה באוקטובר, אור הייתה בבסיס הטירונים בזיקים – שם היא מפקדת. מיד כשהבינה כי מחבלים חדרו לבסיס, היא ושאר חבריה לסגל תפסו עמדות והחלו לנהל קרב עיקש עם המחבלים שהגיעו ב-3 חוליות. את הטירונים הם הנחו להישאר באחת המיגוניות בבסיס ולא לצאת משם.

במשך שעה ארוכה הם נלחמו בגבורה – 14 אנשי סגל נגד עשרות מחבלים שעלו עליהם במספר ובכוח האש שלהם. תחת אש, אור ניסתה לחלץ את הרס"פ שלה לאחור אך נפגעה ונהרגה. יחד איתה באותו קרב נהרגו שישה אנשי סגל נוספים.
בגופם, הגנו אור וחבריה לסגל על קרוב למאה טירונים ואנשי המפקדה ששהו בבסיס באותה שבת והצילו את חייהם. "הטירונים היו הכי חשובים לה. היא נלחמה והגנה עליהם עד לשנייה האחרונה" – סיפרה אימה.

במהלך השבעה פקדו את בית המשפחה באשדוד מנחמים רבים, ביניהם פקודים לשעבר של אור הי"ד ובני משפחה של טירונים שניצלו בזכותה. אימה סיפרה: "אבא של אחד הטירוניות הגיע אליי ואמר לי: 'בזכות הבת שלך, הבת שלי בחיים'".

לדבריה, "גם רב החטיבה, הרב עומרי איילון שסגר בבסיס שבת עם משפחתו, פנה אחרי האירוע למשפחה: "אין לי מילים. אני בטוח שהמון אנשים חייבים את החיים שלהם לאור. גבורתה ממש הצילה את חיינו".

"אנשים רבים נוספים שהכירו אותה הגיעו וסיפרו לי על איך היא ושאר הסגל תפקדו בגבורה, ניהלו את האירוע והצילו רבים" – הוסיפה האם יוכי.
על אור הי"ד היא סיפרה: "היא הייתה ילדה חכמה שהצטיינה בכל דבר שעשתה, אהובה על כולם ואחת שהשאירה חותם בכל מקום שהייתה בו. אור רצתה לטייל ביפן ובעולם, ללמוד רפואה ולהמשיך ולהציל חיים ואנשים".

מיגונית לזכרה של אור מוזס הי״ד באשדוד