אלכסנדר שפיץ (41), לוחם בגדוד 6623, עוצבת 'חוד החנית' (55), נפל בקרב בדרום רצועת עזה.

רס"ב אלכסנדר הי"ד, בנם של בוריס ולובוב שפיץ, תושב כרמיאל במקור, התגורר לאחרונה באשדוד. בנו עידן לומד בכיתה ו' בבית הספר היובל באשדוד. לאחר מותו הוא הועלה מדרגת רס"ם (במיל') לדרגת רס"ב (במיל').

בת זוגו מרגריטה, ספדה לו בפייסבוק: "איך עזבת אותי ככה? את הילדים? בעולם אכזר כל כך אין אויר לנשום בלעדיך! אין אור יותר! לא רוצה לחיות בלעדיך תחזור אהוב שלי בבקשה שיקרה נס".

פולינה, אם בנו ספדה לו בפייסבוק:

"אלכס שלנו, אב ילדי, האבא הכי טוב בעולם, כמה חיכינו לך שתחזור הביתה בריא ושלם, בגוף ובנפש. כמה עידן חיכה שתחזור לחגוג איתו את השנה החדשה, לא חשבנו שתחזור אלינו עטוף בדגל ישראל.

אני לנצח אהיה אסירת תודה לך. הבאת לי את המתנה הכי גדולה בעולם הזה, הילד המדהים שלנו, שיגדל וידע איזה גיבור אבא שלו היה, שתמיד יזכור שאבא שלו היה האבא הכי טוב בעולם. שמרת עלינו בחייך ואני יודעת שתשמור עלינו גם במותך. יהי זכרו ברוך".

שמרית ברוכאל עובדיה, מנהלת "היובל" פרסמה: "קהילת בית ספר "היובל" מרכינה ראש עם היוודע דבר נפילתו בקרב של אלכסנדר שפיץ ז"ל, אבא של התלמיד עידן שפיץ מכיתה ו'2. אנו כואבים ומשתתפים בצער המשפחה ושולחים להם חיבוק ותפילה לכוחות".

אבי ברוש ספד לו: "חבר יקר ולוחם חוד אמיתי. תודה על התרומה שלך למדינה אין לי ספק שנתת הכל ובטח שהיית ראשון כמו תמיד , חד ומקצועי. לא סתם קראו לך שפיץ. הלב איתך ועם המשפחה".

חברו פיליפ ספד לו: "לא נתפס. לוחם על. חבר אמת. אף פעם לא מתלונן ותמיד גם רגעים הקשים שהיו לנו אמרת "היה בסדר" עם חיוך ענק. הלב נשבר. כמה ימים לפני הכניסה לעזה באחת השיחות שלנו בערב אמרת שאתה רוצה להשתחרר ביחד עם הצוות ותמשיך להתנדב כל עוד הצוות למילואים. היה לי את הזכות ואת הכבוד להכיר ולשרת איתך בצוות גם בתור חבר לנשק וגם כצמד הברזל שלך. יהיה זכרך ברוך. ת.נ.צ.ב.ה".

אלונה חברתו ספדה לו: "סשה, לא יאומן שאתה לא איתנו. לא יאומן שהמלחמה הזאת גובה מחירים כל כך כבדים ולוקחת את הטובים ביותר. שיהיה זכרך ברוך. לא נפגשנו המון שנים, אבל אני זוכרת אותך כבחור עם לב טוב, כריזמטי ותמיד היית מוכן לעזור והיית חבר טוב. הלב נשבר...אתה המלאך ששמרת עלינו כל התקופה הקשה הזאת...תודה לך! המחיר כבד מידי...משתתפת בצער המשפחה והחברים".

"נוח בשלווה לוחם".

מיכאל קבסה חברו לעבודה ספד לו:

"הכי שפיץ שיש

כואבים את מות חברינו ושותפינו לאגף בעבודה מזה 14 שנים, אלכס שפיץ שנפל בערב שבת בחאן יונס באירוע קשה שכלל עוד הרוג ומספר פצועים.

אלכס היה צ'ארמר, היהלום והעוגן שבחבורה: חזק וקשוח אבל ג'נטלמן הכי רך ולבבי שיש, אסרטיבי ובולט אבל גם ביישן וצנוע, מקצוען בכל דבר שנוגע בו גם בעבודה וגם בלחימה, כזה שיאכל אחרון אחרי שווידא שכולם אכלו וגם בקרב האחרון שלך דאגת ליתר וחילצת פצועים תוך לחימה.

אלכס זה החבר ההוא מהעבודה שיגבה אותך תמיד שאתה צריך וזה האבא עם הקשר המיוחד והבולט לבן שלו, כזה שתמיד איחלת לעצמך.

על אף גילנו המתקדם התעקש אלכס לשרת בקו ראשון בחזית כי ככה זה אצל לוחמים...קשה לשחרר.

התמונה הזו צולמה בחצור בבית הספר שבט סופר, תושבי חצור אירחו את הגדוד שלו במשך כחודש, פינקו , עטפו והעניקו מכל טוב.

באחת ההודעות האחרונות שכתב למירית ביקש להודות לה ולמסור תודה רבה לכל התושבים על הנתינה והיחס החם.

אנחנו גאים שהייתה לנו הזכות להעניק לכם חוויות טובות ואני גאה שזכיתי להכיר אותך ולעבוד איתך יום יום במשך 14 שנים.

ערוגת הפרחים היפים בגן העדן מתרחבת לענפה ועוד אור ענק דועך מן העולם.

מצדיעים לך שפיץ ומבטיחים לזכור אותך ולהמשיך את הדרך שלך ושל שאר הלוחמים שאיבדנו עד הניצחון.

חיבוק גדול לבת הזוג לבן ולמשפחה, כבר מתגעגעים גיבור שלנו.

נוח בשלווה לוחם".

יהי זכרו ברוך.