היא גדלה כאן, חלמה כמו כל אחד ואחת מאיתנו ורצתה לחיות כמו כל אחד ואת מאיתנו, אבל בשלב מסוים היא איבדה את דרכה, ניסתה אבל לא הצליחה לחזור מהתהום. 

את השנים האחרונות בחייה של מלי לוי, ניתן להגדיר במילה אחת - קושי. קושי לחיות, קושי לגמור את החודש בדירת עמידר מעופשת וקושי לשמור על עצמה נקייה מסמים (למרות כל הניסיונות להיגמל).

מלי לוי, גמרה את חייה כשהיא מותירה אחריה ילדה יתומה מאם וחברים שלא היו מופתעים שכך היא סיימה את חייה. סיפורה של מלי לוי הוא רק עוד חלק בסיפור של אלפים - שקופים, חסרי פנים שגורלם לא שפר עליהם. הם חיים בקרבנו, אבל אנחנו לא באמת שמים לב אליהם.

מאיר בן דוד, פעיל חברתי מוכר מהעיר באר שבע שהכיר את מלי מהאזור מספר:
"יש פה כל כך הרבה אנשים שחיים ככה. על רווחה, על קצבאות. ויום אחד הם מתים ולאף אחד מהרשויות לא אכפת".

החלק השני של מכריה היה המום ממותה, שכן קיוו כי אולי עתידה ייגמר בצורה אחרת. "היא הייתה מכורה במשך שנים רבות לסמים" - מספרת א', חברתה, שגם היא כמו לוי התמודדה בעבר עם התמכרות לסמים. עוד היא מספרת:

"באותו היום שבו מלי נפטרה, היא איבדה את מנת המתדון שלה (תחליף לסם שניתן למכורים). כשניסתה להשיג שוב את התרופה, לא היו מוכנים להביא לה. אז היא ניסתה לפגוע בעצמה במטרה לאיים שהיא תפגע בעצמה. לאחר מכן היא נשלחה לאבחון אצל פסיכיאטר ששחרר אותה ובאותו הערב היא כבר נפטרה בנסיבות טראגיות".

וכך, סיימה מלי לוי את חייה. בלי אף אחד לצידה וללא עזרה מהרשויות. ואולי בעצם לא היה לרשויות עוד מה לעשות. אוזלת ידם, לצד המשאבים הדלים שלרשותם, מובילים לא אחת למקרים דומים כמו לזה של מלי ז"ל.

חברה נוספת של מלי, ל', מספרת על אדם טוב לב, שפשוט לא מצא את מקומו בעולם: "מלי גרה רחוב לידי. יש ימים שהיא הייתה בסטלה מטורפת ולא הצליחה לתפקד. אבל כשלא הייתה תחת השפעה, מדובר היה בבן אדם עם לב כל כך טוב, שפשוט לא פגע אף פעם באף אחד. רק בעצמה כמובן. חבל שהחיים שלה נגמרו בצורה כזאת".

''התעוררתי כי הבנתי שאני יכולה למות''

מעיון בדף הפייסבוק שלה, תפס את עיננו פוסט אחד שובר לב אותו כתבה מלי. בפוסט, ניתן לראות את הקושי בו נמצאו חייה והרצון לצאת לדרך חדשה: ''לא מצליחה לישון, למרות שעבדתי בבית מהבוקר. אשתף קצת מה עברתי בתקופה האחרונה: נתחיל לפני שנה וחודשיים, קיבלתי דירת עמידר אחרי 22 שנה. אני גרה בב''ש לבד''.

עוד מספרת לוי על הפרידה מבן זוגה ועל הדיכאון העמוק אליו צללה: ''אחרי 6 שנים, אני והבן זוג שהוא מלאך, נפרדנו ונשארנו בקשר טוב. 3 חודשים הייתי במשבר, או איך הגדיר המטפל - ''מצב נפשי ירוד/שלב של דיכאון''. תודה לאל לדודה שלי ולעצמי שקמתי מהפינה השחורה שהייתי בה. כל הריהוט שעשה לי רע זרקתי, הכנסתי לבית חיים חדשים עם ים אנרגיה חיובית. שישי שבת צבעתי את הבית והכנסתי אור ושמחה לבית. בלי נדר עוד שבועיים אחזור לעבוד, הגעתי למסקנה שכסף לא קונה בריאות ואושר''.

''התעוררתי כי הבנתי שאני יכולה למות ולא יעשו לראות אם אני חיה, מתה. הבנתי שאני לבד וכמו תמיד אין משפחה. את לבד. אני לא מרחמת על עצמי ממש לא. הרי נולדתי לתוך בית כזה,  ומשפחה לא בוחרים. אני במבצרי עם עוד שיעור שלעולם לא אשכח והזמן יעשה את שלו. אני מאד מקווה שמי שרציתי שיבין הבין. גאה בצעדים שלי. וכל דבר בזמנו. שבוע טוב ונשמע רק בשורות טובות אמן.''

שנה וחצי אחרי, ולוי נפטרה באופן טראגי ביותר.

חברתה לשכונה מספרת כי ההתמודדות של מלי היא ההתמודדות של רבים בשכונות הישנות, אלו שנשארו מאחור ואף אחד לא שם עליהם:

''עברתי מלא דברים - בתי סוהר, סמים וכברת דרך ארוכה" - סיפרה החברה. "אני היום בדרך המלך איך שאומרים, יש לי ילדה בת 5 וחצי ואני חד הורית. לצערי כל המערכת לא עוזרת בכלל: לא דירת עמידר ולא כלום, כל דבר שאני עושה בדרך, זה כל פעם בכוחות עצמי ומיליון פעם אמרתי וזעקתי - ''אל תיתנו לי ליפול, תעזרו לי בבקשה''. כמה אפשר להיות שקופים. די באמת די, תרימו את הכפפות ותעזרו לנו בבקשה.".

נראה כי אלמלא דברים ישתנו, גורלם של רבים שנפלו לתהום הסמים מתוך מצוקות רגשיות ואכזבות, יהיה כמו זה של מלי לוי ז"ל. 

היא הותירה אחריה בת שכל שנותר לקוות שיהיו חיים טובים, יפים ומאושרים יותר.