03.02.15 / 15:30
אורית גוטליב (30), בימאית ותסריטאית, סיימה לימודי קולנוע במכללת ספיר לפני שלוש שנים. בקיץ 2012, פרויקט הגמר שלה "אישה בוחרת גורלה", אותו כתבה במהלך השנה השלישית ללימודיה השתתף בפסטיבל קולנוע דרום. לאחר מכן באותה שנה הסרט השתתף ב"פסטיבל סרטי הנשים הבינלאומי" ברחובות, ועד היום היא מקרינה אותו במסגרות של מעגלי נשים, בערבים ובאירועים הקשורים לאלימות נגד נשים. כמו כן, הסרט זכה גם במקום ראשון בתחרות פרסי אשדוד ליוצרים צעירים ובמעמד זה בפרס כספי מכובד.
"אישה בוחרת גורלה", סרטה המצליח של גוטליב, מגולל את סיפורן של שתי אחיות: דרור- סטודנטית לקולנוע, ואחותה הגדולה- רחלי, חוזרת בתשובה ששבה לביתה לאחר שהות במקלט לנשים מוכות, בזמן שבעלה נמצא במעצר. דרור מחליטה ללוות ולתעד את אחותה בתהליך של לאחר יציאתה מהמקלט ועוד לסיום הליך הגירושין והתחלת חייה החדשים. הסרט מתאר את הקשר שנבנה סביב המצלמה, טעון ורגיש, בעיקר בשל הנתק הקיים במערכת היחסים בין האחיות ובאופן שכל אחת מהן בוחרת להתמודד עם חייה.
הטריילר של הסרט:
גוטליב נהנתה ומודה על תמיכה של בני משפחתה וחברים רבים וכן רוב נשי על סט הצילומים בסרטה "אשה בוחרת גורלה". צילום - יעל חדריאן, הפקה- הדר כהן, עוזרת במאי- ליהיא בנימין, השחקניות - הילה דקסטרו ואורטל אבנעים פרידמן.
פרויקט נוסף שכתבה וביימה נקרא "כיסוף" ונוצר כחלק מסדנת וידאו דאנס במהלך לימודיה בספיר. גם הוא הוקרן במסגרת ה"וידאו דאנסים" בפסטיבל דרום 2011 ובפסטיבל TLV 2012.
לינק לסרט:
https://www.youtube.com/watch?v=xlvuBbgKe6o
האם את מגדירה את עצמך כפמיניסטית ?
"קשה לי לענות על שאלה כמו האם אני פמיניסטית או איך הייתי מגדירה את עצמי. אני מנסה שלא להיכנס להגדרות ותבניות. אני מנסה לחיות את החיים שלי ללא כל אלו, אלא כל פעם מחדש להיות משהו אחר. לפעמים זה ולפעמים מבלבל אבל יש בזה המון חופש, אחרת הייתי כבר מוצאת את עצמי בתוך התבנית של האישה הנשואה, בעבודה הבטוחה שחוזרת כל יום הביתה עושה כביסה ומכינה אוכל- המונוטוניות הזאת מפחידה אותי. לא רוצה להיות שם.עדיין, לא רוצה להגדיר את עצמי. פמיניזם בעיני הוא קודם כל חופש, שוויון והעצמה ולא רק דווקא נשית. אני כן חושבת שלנו כנשים יש את נקודת המבט המיוחדת לנו, ואת הגישה המיוחדת שלנו לדברים והלוואי ויהיו פה יותר ויותר נשים שיעמדו במוקדי כוח תעסוקתיים ורוחניים. אני מתפלספת ומתחבטת עד בלי די בנושא ה"עצמי" וכמה להתעסק במיץ של עצמך נחשב לאמנות."
מה הלאה? יש פרויקט חדש בפתח?
החלטתי שעד שאכתוב ואביים את התסריט הבא, אני צריכה להתפרנס ופניתי לתחום הארט, שגם אותו אני מאוד אוהבת. למזלי הצלחתי להשתלב בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה יחסית מהר. היום אני פרילאנסרית שעובדת בעיקר במחלקת 'פרופס' (מחלקה שבין היתר אחראית על כל האביזרים של השחקנים ושייכת למחלקת ארט שמתעסקת על העיצוב האומנותי של הסרט/סדרה). בשאר הזמן אני עורכת קליפים וסרטי בת-מצוות למיניהם ועוזרת לחברים עם פרויקטים עצמאיים שלהם כמעצבת אומנותית.
לינקים לעבודות גוטליב בארט:
הנסיך המדליק מבית אל, קליפ פארודי שביימו- שאול לוריא, ירמי שיק בלום.
https://www.youtube.com/watch?v=khrVB88ZgrY
-
"להתבונן בך" קליפ עבור ללא כוחות (גלעד כהנא ותמיר מוסקט) שביימה: בילי לוי נובלמן
https://www.youtube.com/watch?v=DaiqAxbkbBk
-
בימים אלו סיימה גוטליב לביים ולערוך סרט לזכרו של רני דביר, חברו הטוב של אחי שנפטר שנה שעברה. "זה התחיל כעוד "סרט זיכרון", אבל אני מרגישה שגם איתו כמו כל דבר שאני עושה יצאתי למסע", אומרת גוטליב.
איך מוצאים על מה לכתוב תסריט לסרט? מאין ההשראה?
"הראש כל הזמן עובד ומחפש סיפורים. לאחרונה אני מרותקת לנושא האמהות ולבחירה של נשים באי-מהות ונושא שני שמעניין אותי הוא אישיות גבולית שמתבטאת בקרב אמנים או נחשבת לאמנות.
אני מאמינה שאמנות נוצרת מתוך איזשהו פצע, משהו שמגרד בטירוף ואתה חייב להתעסק, להבין, ואז אתה מוצא את עצמך רק חופר יותר ויותר עמוק. לחלק מאיתנו, הנשים, זה מגיע ממקום של כעס או קושי או מרמור אבל אני חושבת שלכל אישה באשר היא כל לכל אדם זה מגיע מכל מיני מקומות, גירויים אבל המכנה המשותף לכולם זה סימן השאלה- כולם מנסים לפתור או לענות על משהו ולרוב במקום למצוא תשובות אנחנו רק מוצאים עוד סימני שאלה".
משהו שאת מאחלת לעצמך בהמשך?
"אני מאחלת לעצמי עוד כמה שנים להיות אחרי פיצ'ר ראשון מוצלח ולהמשיך ליצור כל הזמן, בין אם זה סרטים, תסריטים או סיפורים קצרים. אני מקווה כל הזמן להיות בתנועה ותמיד ללמוד משהו חדש.
עזרה בהכנת הכתבה: לינוי משעלי