לפני כמה ימים, קרן, חברה שלי סיפרה לי סיפור נורא מעצבן. כבר הרבה זמן שהיא מחכה לגבר הנכון- שיאהב אותה באמת, שתהיה לה זוגיות אוהבת ומכילה. כמות הדייטים שהלכה אליהם, הגברים שאיתם נפגשה אכזבו אותה בגדול, השאירו בה את 'צלקת הזלזול באהבה'.



על סף ייאוש החליטה לעשות מעשה ולהתקשר למטפלת רוחנית שאולי ממנה תבוא הישועה. "כל מה שאת צריכה לעשות זה לרשום בזמן הווה את הגבר שלך. איך הוא נראה? מה הוא? איך הוא במיטה? איך אתם מבלים יחד? ולהדליק נר, אבל תזכרי- כל יום את רושמת! גם אם מדובר במשפט אחד".

קרן עשתה כדבריה, ואכן כבר שבועות שהיא רושמת בלילה לצד נר שבת דולק את הגבר שעליו חלמה כל חייה. "1.90 , מושבניק, ימיני, לא דתי, סקס טוב.." וכו' וכו'.. עברו הימים ובאמת, אחרי דפים רבים, דיו ותקווה אחת ענקית – הנבואה התגמשה.

היא הכירה את אסף, הרשימה המהלכת שלה. הם יצאו לשלושה דייטים מהממים שבסופם נפרדו לשלום אבל הפרפרים נשארו. שיחות מהבוקר עד הערב, כשהוא עם חברים, תוך כדי עבודה, בארוחת צהרים וכל זה מיוזמתו האישית.
באחד הדייטים שיצאו, הוא בא לישון אצלה. אבל אז קרה משהו מוזר, כמו כישוף שהתפוגג והכרכרה הפכה לדלעת. בשעה 4:00 בבוקר קם אסף מהמיטה, התלבש במהירות שלא מביישת ירידה לממ"ד והצהיר " אני מצטער, זה מוקדם מידי בשבילי, אני הולך". היא חשבה שהוא צוחק אבל כששמעה את הדלת של חדר המדרגות נטרקת הבינה שהבחור היה לגמרי רציני.

יום למחרת שאלה אותו את שאלת השאלות - "למה?" ואסף לא ענה. יותר נכון, הוא פשוט חסם אותה מהטלפון מאותו הרגע והיא נותרה עם עננת השאלה "מאיפה זה בא פתאום?"

כשהיא התקשרה לאותה מתקשרת וסיפרה לה מה שקרה המתקשרת אמרה לה "מותק, את ציינת רק את הדברים החיצוניים בו? או גם את האופי שלו?" האמת הייתה שלא.
כנראה קל לנו יותר לתאר דברים פיזיים מאשר רגשות.

ולגבי קרן? היא עדיין חסומה והעננה של השאלה עדיין מרחפת מעליה, אבל עכשיו היא עובדת על רשימת הרצונות שלה בזהירות רבה יותר.

אז מה נשים רוצות? זה באמת שאלה שטובי המדענים, הפילוסופים והסופרים בעולם עדיין לא הצליחו לפצח עבורה נוסחה מדויקת בשביל להגיע לתשובה.

לרוב השאלה הזאת נשאלת על ידי גברים, כי מי ששואל הוא כנראה לא יודע, וגברים לא ידעו לעולם כנראה מה עובר באמת על אישה.

אומנם נראה שבדור של היום הגברים של היום יותר ויותר מזדהים עם האישה מאשר הגברים של פעם. הם מאמינים היום שגם האישה צריכה לחזר, לתת להם ביטחון וגם לטפל בילד הפנימי שלהם. וכשיש שני ילדים בחדר, צריך מבוגר אחראי.

אין פלא שנשים היום מנסות להיות 'הגבר החדש' ולהלביש על עצמן חזות גברית ומחוספסת. העקבים הפכו לד"ר מרטינס, הקלאץ' הפך לפאוץ' והשמלות הפכו לטי שירט ארוכה. הרגע תיארתי את הלבוש שאני לרוב לובשת אבל מתחתיו עדיין מסתתרת אותה ילדה שבסה"כ רוצה להרגיש נאהבת, חשובה ומוערכת.

השבוע שאלתי את העוקבים את שאלת השאלות "מה נשים רוצות?" רוב התשובות שם היו כמו "לאכול בלי להשמין, הקשבה, יחס, חיבוק, שיקשיבו לה, שיעריכו אותה, להיות מחוזרת.." וחלקן הוסיפו שאני שוביניסטית. הרשימה עוד ארוכה. אבל הדבר שחזר על עצמו הכי הרבה פעמים היה בסופו של דבר – ביטחון. כי ביטחון כולל בתוכו את הכל. כשיש לך ביטחון את שלווה, את יודעת שמקשיבים לך, שמעריכים אותך ואת גם יודעת שבסופו של כל ריב יש מישהו שבוחר בך. כל יום, כל רגע.


ואולי זה גם יכול להיות פשוט יותר, להבין שזה לא רק מה שאנחנו רוצות, אלא מה שאנחנו צריכות.

כאן אולי אני מתייחסת לנשים בפרט, אבל זה לגמרי נכון גם לגבי הצד השני – הגברים בחיינו או העתידים להיות.
אולי השאלה היא בכלל לא מה אנחנו רוצים אלא מה אנחנו צריכים?
ובכן, גם אני מנסה את תרגיל המקשרת. אני באמצע רשימת הרצונות והצרכים שאני רוצה בזוגיות. רק שהפעם יש עוד דף, והוא נשמר לרשימת הרצונות והצרכים שלי, מעצמי. ובו אשקיע יותר דיו ומחשבה. כי בסופו של דבר, אחרי כל סערה שאנחנו עוברים אנחנו צריכים לזכור, שיש לנו ביטחון וכדאי שהוא יבוא קודם כל מהמערכת הזוגיות הארוכה והחשובה ביותר שלנו – אנחנו עצמנו.
וביטחון? יש בו הכל.
ממני אליכם..
שניה