מחקרים שנעשו כבר לפני עשור עבור הועדה לזכויות הילד בכנסת, הראו נתונים שבין 50% ל-60% מכלל בני-הנוער בישראל אלכוהול בתדירות זו או אחרת. בדצמבר 2009 אישרה הממשלה את התוכנית הלאומית למלחמה בנזקי צריכת האלכוהול שכללה איסור מכירת אלכוהול לקטינים  ובשנת 2010 נכנס לתוקף החוק היובש הישראלי, המטיל איסור גורף על מכירת משקאות אלכוהוליים בישראל בין השעות 23:00-06:00 מחוץ למקומות בילוי. 

ועדיין, במקומות מסוימים, בעיקר בערים שחסר מקומות בילוי בערב לנערים, אפשר למצוא חבורות נערים היושבים בלילות בגנים ציבוריים חשוכים, שותים ומשתכרים . אז למרות כל החוקים, איך בכלל הם משיגים משקאות חריפים?

-

"בטחון עצמי "- לא חסר פיצוציות בעיר ומכולות שבהם מוכרים משקאות אלכוהוליים, הנער שנראה מבוגר יחסית בחבר'ה נבחר למשימה, הוא מקבל את הכסף שנאסף מכולם, ובאדישות האמורה להעיד על ניסיונו האלכוהולי הרב  מבקש מהמוכר את הבקבוק הנכסף. לרוב המוכרים, שחלקם הם גם בעלי הפיצוצייה הקטנה, משוועים לכל שקל ולא בודקים לעומק מי הם לקוחותיהם.

 "אחי , תקנה לי "- המושג "אחי" כבר מזמן לא משמש רק את משמעותו המילולית. כן, בתיאוריה גם אח בן 18 ויום יכול לקנות אלכוהול לאחיו בן ה-16 בשקל תשעים, אך במציאות, בגיל זה האחים עסוקים יותר לריב אחד עם השני פלוס פוטנציאל הלשנה להורים, לכן כל חבר מהשכונה ואף אדם אקראי יכול להיות זכאי לתואר "אחי" ולאחר הענקת  תואר אבירות כה מחייב ,ניתן לבקש טובה קטנה, שתלך עם  ג'וני  ווקר בשבילי לקופה?

"אבא קנה לי " -  אז זהו , אבא לא קנה לך, אבא קנה לו ולחבר'ה לפרלמנט הצהריים שלהם בשישי\שבת.  אבל אם יש לאבא כל כך הרבה בארון, אז אי אפשר להלוות בקבוק אחד קטן ליום שישי? וכן, זה בהחלט יעזור לקידום החברתי.