כשמישהו הולך סביבנו, הכל נהיה אפל, תחושה כזו של חוסר אונים משולבת עם כאב וגעגוע. במיוחד בגיל ההתבגרות, שהוא לא קל גם ככה, זה רק מוסיף בלבול ותחושות לא נעימות- אז איך מתמודדים?

- להבין שזה בסדר להיות עצובים: אין מה לעשות, כשמאבדים אדם, כשמישהו יוצא מחיינו- זה עצוב ומותר לנו להיות עצובים. מותר לנו לרצות קצת להיות לבד, לשקוע בזכרונות, ללכת לים לבדנו, לחשוב ולנסות להירגע.

-לא לתת לעצמנו לשקוע: כשאדם הולך מאיתנו, התחושה החזקה ביותר היא הבדידות, זה היצר בתוכנו שגורם לנו לחשוב שלא נוכל להמשיך מכאן. ברגעים כאלו חשוב לא לתת לעצמנו לשקוע ולהיעזר בכל מי שרק אפשר ובכל דבר שמחזק אותנו ולהבין, שהחיים ממשיכים.

-לא להסתגר: החברים והמשפחה נמצאים כאן בשבילנו, גם ברגעים הקשים. תנו להם לעזור, תקחו את היד המושטת אליכם ואל תתנגדו לאנשים שמנסים להרים אתכם.

-הבינו שזה חלק מהחיים: זו אולי מחשבה אכזרית מדי לעיכול, אבל המוות הוא חלק מהחיים. תבינו, שזה יקרה לכולם בסופו של דבר, ואנו חייבים- גם בגיל צעיר וגם כבני נוער, ללמוד להתמודד עם המצב הזה ולהמשיך הלאה.

-אל תתביישו לבקש עזרה: אם אתם מרגישים שקשה לכם מדי, שאתם לא מסוגלים, ששגרת היום-יום שלכם נפגעה לחלוטין, אל תהססו ואל תתביישו לבקש עזרה. יועצת בבית הספר, מורים, רכזים, הורים, חברים- כל אלו נמצאים שם על מנת לעזור לכם, ואפילו רק להקשיב.

-תפרקו, אל תשמרו בבטן: זה הגיוני שתהיו עצובים ותרצו לדבר, זה הגיוני שתרגישו כבדים ותרגישו חלל ריק בלב- תדברו, תשפכו את הלב, בטוח שתרגישו טוב יותר לאחר מכן.

-אל תכריחו את עצמכם לשכוח: אדם שהלך מאיתנו, ישאר תמיד בליבנו ובחיינו, גם אם זה לא באופן מוחשי.