כל הבנות המקובלות היו רזות, ורק אני לא. רציתי להיות אחת מהן, להיות רזה יותר- וכך גם מקובלת יותר. " להיות רזה יותר, כי כל מי שרזה מקובל. ככה זה אמור להיות? למה שילדים יבחרו את החברים שלי לפי המשקל ולא לפי התכונות ? "ואז התחילה הדיאטה. ואני מרזה לאט לאט, אבל הקצב האיטי לבסוף נמאס.

את מנסה דרכים 'קלות' יותר, כדי לגמור את זה כמה שיותר מהר. וכשנשארו לך כמה קילוגרמים אחרונים מהיעד שהצבת לעצמך, את מתחילה להשתגע , ולהרעיב את עצמך לחלוטין" קשה לע' לדבר על זה.

היא אומנם מודעת לזה, אבל היא עדיין מרעיבה את עצמה.

האנורקסיה לא רק פגעה לה בבריאות, היא גם פגעה בה במובן הנפשי. היא הידרדרה בלימודים, התרחקה מההורים, וניסתה אפילו להתרחק מחברותיה הישנות שלא למדו איתה באותו הבית ספר. "האנורקסיה, שזה כביכול הקל מבינהם, זה הרעבה עצמית. התמכרתי לתחושה של הבטן המתכווצת,של הכאב "היא מספרת לי על החלק הראשון בסדרת הפרעות האכילה שלה "ואחר כך באה הבולמיה, ברגע שאמרתי לעצמי 'למה כולם אוכלים מה שהם רוצים, ורק אני מרעיבה את עצמי ?'  ואז את מתחילה לאכול, ומפריזה ... ואת חושבת על האוכל שהחסרת מעצמך ואוכלת עוד.

ואחרי הכל-מגיעים ייסורי המצפון. ואת שואלת את עצמך, מה את יכולה לעשות ? אז הרעבתי את עצמי, וקראתי לזה 'צום' .

יום אחד שאכלתי מה שרצית, ואז צמתי. ומצום זה כבר הפך להקאה . ' אני אקל על עצמי'. חיפשתי חומר על זה באינטרנט וניסיתי.

בהתחלה היה לי קשה,אחר כך זה הסתדר. ואמרתי; 'למה לשמור את הקלוריות המיותרות האלה, שאפשר להוציא אותן בשנייה?' "

הסיפור של ע' קשה. במיוחד התיאורים. אבל תהיו בטוחים שע' לא היחידה. יש מאות אם לא אלפי נערות שמרעיבות את עצמן, ואתם אפילו לא מודעים. את המקרה של ע' היה אפשר לעצור. היה אפשר לשפר, ולא לתת לו להידרדר לרמות כאלה.

"הפרעת אכילה היא הפרעה נפשית המתבטאת באכילה בלתי-סדירה הגורמת לנזקים גופניים".

אנורקסיה, בולמיה, ואכילה כפייתית הן ההפרעות הבולטות מבניהן.

נערות רבות חוות את ההפרעות האלו. בין אם במודע, ובין אם לא.