קבלן מאשדוד דרש לבטל במסגרת הליך גירושים את מיליון השקלים וחצי שעליהם חתם בכתובה. בדיונים, הראה תיעוד שלה מפזרת אבקה במשקה שלו והביא "משווק חומרים מיסטיים" שהעיד שקנתה ממנו "ערכת כשפים" ב-9,000 שקל, האישה: "האבקה הייתה תבלין ל'כוח גברא'".

קבלן מאשדוד דרש לבטל בהליך הגירושים את דמי הכתובה שעליה חתם בחתונתו, כמיליון שקלים וחצי, מאחר שלטענתו, אשתו ביצעה סדרה של מעשי כשפים. לדבריו, היא החדירה לתבשיל שהכינה פד עם דם עליו, פיזרה אבקה מיסטית בקפה שהגישה לו, וכן רכשה ערכה של חומרי כישוף בסך 9,000 שקלים וביצעה בהם פעולות ולחשים "במטרה לכשף אותו, להכניע אותו ולשלוט בו". 

דייני בית הדין הרבני דנו ארוכות אם אכן מגיעים לה 1,555,000 שקלים כפי שהתחייב בעלה בכתובה, או שמא בגלל מעשי הכשפים שלכאורה ביצעה, היא מפסידה את כתובתה.

אף שהוצגו בפניהם הוכחות לכאורה לכך שניסתה "לכשף" את הבעל, החליטו שלא מדובר במעשי כשפים, אך הורידו את הסכום שחב לה בעלה ל-250 אלף שקלים.

הגבר, קבלן אמיד והאישה, מנהלת מחלקה בבית חולים, נישאו לפני 13 שנה. לאחר שנולדו לבני הזוג שתי בנות, הנישואין עלו על שרטון והשניים החליטו להתגרש, והאישה תבעה את דמי הכתובה.

בדיון גיבה הבעל את טיעוניו בעדויות ובתצלומי וידאו. הוא הציג לדיינים סרט ממצלמה נסתרת שהציב במטבח, ובה נראית אשתו כשהיא שולפת חומר מתיקה, בודקת שאין איש מבחין בה ומחדירה את החומר לתוך כוס השתייה של הבעל. הוא טען כי יש חשש שבחומר יש סכנת חיים, בין אם מדובר ברעל, או ב"רעל מיסטי".

כמו כן, זומן לעדות אדם שהציג את עצמו כמי שמכר לה את ערכת החומרים ב-9,000 שקלים. הוא הציג את עצמו כ"מייצר ומשווק חומרים מיסטיים ולומד קבלה".

לשאלת הדיינים מה היה עיסוקו הקודם הוא השיב: "שיפוצניק". לדבריו האישה רכשה אצלו ערכה של חומרי כישוף וחומרים מיוחדים שרקח לה שיש להם כדי "להכניע אויבים ולשלוט על האדם".

בהמשך, הציג הבעל צנצנת ובה סוג של שמן ופד עם דם שמצא בתוך קומקום. לדברי הבעל, עצם השימוש בכשפים גורם להפסד כתובה, משום שלטענתו בכתבי רבי נחמן מברסלב ובמקורות נוספים נאמר כי "אישה שעוסקת בכשפים דינה כדין אישה מורדת והיא מפסידה את כתובתה".

האישה הודתה כי אכן הכניסה חומר לקפה שלו, אך לדבריה לא ניסתה להרעילו או לכשפו. לטענה, מדובר היה בתבלין חוואייג' תימני המגביר את כוח הגברא. כמו כן, היא הודתה כי רכשה חומרים וערכת כשפים, אך הבהירה כי לא עשתה בהם שימוש.

בפסק הדין, כתבו הדיינים כי "בית הדין אינו מוצא בעובדה שהאישה עסקה ב'כישופים' נגד בעלה עילה לשלול את כתובתה. לא נראה שהיה פה כישוף אמיתי.

לא ניתן לייחס חומר שאדם מסוים מחליט לעשות עימו מעשה כזה או אחר ככישוף אמיתי שיש לו השפעה או השלכה עתידית. בעיני בית הדין אין שום משמעות לכל רשימת חומרי הכישוף שמכר העד לתובעת".

בשל דמי הכתובה הגבוהים ומאחר שהבעל נשא באשמה לגירושים, החליטו הדיינים כי "יש כוח לדיין לעשות דין כעין פשרה במקום שאין הדבר יכול להתברר". הם פסקו כי "לאחר הפעלת שיקול דעת רחב של בית הדין, בית הדין קובע כי הנתבע ישלם לתובעת בעבור כתובתה סך של 250 אלף שקלים".

צילום: אינטרנט