מ' הגיעה לפני 8 שנים למרפאת השיניים באשדוד והתלוננה על כאבים בשיניים ובלסת העליונה אך כתוצאה מאבחון לקוי וטיפול כושל, נגרם  נזק לפה וללסת אשר שינה לרעה את מהלך חייה.

בכתב התביעה נטען כי עקב הטיפול חשה כאבים חזקים ונפיחות בלסתות והרופא ביצע שיקום זמני באמצעות כתרים זמניים אשר נפלו מספר פעמים. לאורך כל התקופה מ' המשיכה להתלונן בפני הרופא על כאבים, אי נוחות, על כתרים לקויים ועל דחיסת מזון מתחת לכתרים אך הרופא טען כל הזמן כי הטיפול תקין ואין כל סיבה לתלונותיה.

בהמשך גם הכתרים הקבועים החלו ליפול מהפה מספר רב של פעמים ונאלצה לחזור כל פעם מחדש למרפאה לצורך הדבקה חוזרת כשבחלק מהפעמים סייעת הדביקה הכתרים בעצמה ללא נוכחות הרופא. לאור המשך תלונותיה הרופא התקין לה גשר זמני וקבע לה מועדים שונים להתקנת כתרים קבועים חדשים אך בכל פעם שהתייצבה במרפאה הרופא לא הגיע.

בשל כאבים והתחמקויותיו של הרופא התובעת פנתה לקבלת חוות דעת נוספות בקופת חולים לאומית ובמרפאת ד"ר ללי שנהב ובשתיהן נקבע כי קיבלה טיפול לקוי: ד"ר שלמה ברק מומחה בכירורגיית פה ולסת, מנהל המכון לרפואת שיניים בבית חולים הלל יפה קבע בין היתר בחוות דעתו כי רופא השיניים נהג בניגוד למקובל בפרקטיקה הסבירה בכך שחיבר גשר בין שיניים טבעיות לשתלים וביצע שיקום בניגוד לעקרונות הבסיסיים של רפואת השניים. המומחה קבע כי חלק מהכתרים נותרו תלויים באוויר ולמרווחים בין הכתרים לשתלים חדרו שאריות מזון וחיידקים. בנוסף קבע כי הטיפול היה מאוד לא אסתטי. המומחה קבע כי הטיפול המתקן יעלה כ-94 אלף ₪.

בא כוחה של התובעת עורך דותן לינדנברג העוסק תחום נזקי גוף טוען בכתב התביעה כי על הרופא לפצות את מ'  על מלוא נזקיה החמורים כיוון שלא טיפל בדרך הראויה והמקובלת, לא השתמש בידע הרפואי הסביר והמקובל ולא נהג כפי שרופא סביר, נבון ומיומן צריך לנהוג.

לטענתו ערב הטיפול מ' הייתה אישה צעירה, בריאה בגופה ועצמאית בכל פעולותיה  שכל חייה לפניה, אך כתוצאה מרשלנות רופא השיניים נפגע תיפקודה בבית ובמקום העבודה. מ' מבקשת באמצעות עו"ד דותן לינדנברג  לקבל פיצוי עבור טיפולי שיניים, טיפול פסיכולוגי, הפסדי שכר, עזרת צד ג', אובדן הסיכוי להירפא, טיפולים משקמים, ניתוחים וטיסות לרופאים מומחים, כאב וסבל ואובדן הנאות החיים. כמו כן היא מבקשת לפסוק גם פיצויים עונשיים ומרתיעים.

טרם הוגש כתב הגנה.