לאחר פרידת ההורים, הם נלחמו על משמורת בנם שהיה בן 7, והאם זכתה במשמורת.

לפני כשנתיים, נישאה האם בשנית לתושב קנדה, וביקשה להגר לשם עם בנה.

האב שפחד כי לא יזכה לראות את בנו, התנגד נחרצות, והגיש תביעת משמורת חדשה לבית המשפט למשפחה באשדוד על בסיס השינוי הדרמטי שעשוי להתחולל בחיו ובחיי בנו.

הוא לא הסתפק בכך והגיש תסקיר רשויות הרווחה מהם עולה כי בנו סובל מבעיות חברתיות ולימודיות. לטענתו, הוא, כאדם יציב ומאורגן יותר מהאם, יכול לסייע יותר לבנוץ

הוא טען בבית המשפט כי שעות העבודה שלו נוחות – מה שיאפשר לו להקדיש לבנו זמן רב, בניגוד לאמו, ששעות עבודתה דורשות ממנה לעזוב את הבית עוד לפני שיהלד  מתעורר משנתו וכי הוריה המבוגרים של גרושתו, הם בפועל אלו שמגדלים את הילד.

עוד טען האב בבקשה למשמורת על בנו כי -  האם נוהגת לעבור דירות ולטלטל את הילד, שהיא פוגעת בקיום הסדרי הראייה בינו לבין בנו, שהיא מבקשת לרשום אותו לישיבה תיכונית עם דרישות לימודיות גבוהות, שבמצבו של הילד נכון להיום, עלולות לגרום לו תסכול רב.

טענות האם:

במהלך הדיונים, מחקה האם את תביעתה להגר עם הקטין.

במענה לתביעת המשמורת החדשה טענה האם, באמצעות עורכת דינה, שהיא זו שדואגת לכלל צרכי הקטין, ללא עזרת האב.

לדבריה, למרות העובדה שהאב הגדיל את היקף זמני השהות שלו עם הקטין, לא חל כל שיפור במצבו החברתי, ואילו הישגיו הלימודיים, שממילא אינם מזהירים, ירדו עוד יותר.

המלצות הרווחה:

נציגי שירותי הרווחה תמכו בהעברת המשמורת לאב. לדבריהם, מדובר על קטין ילדותי לגילו ובעל דימוי עצמי נמוך, הזקוק לעזרה ולתמיכה רבה.

לדבריהם, האם אמנם מביעה אהבה ודאגה רבה כלפי בנה, אך מתקשה לעיתים לראות את צרכיו בנפרד מצרכיה, ואינה מספקת לו תנאים מתאימים להתפתחות.

לעומת זאת, אביו של הקטין הוא אדם שקול ומאורגן, שמסוגל להעניק לו מסגרת חיים יציבה יותר.

החלטת השופטת:

השופטת ענת אלפסי התרשמה כי מעברי המגורים התכופים של האם גרמו לקטין תחושה של חוסר בטחון. אל מול חוסר היציבות הזה ישנו האב – שחי בדירה המותאמת לקטין, ובה יש לו  חדר משלו, המצויד בכל חפציו, לרבות מחשב ופינת לימוד.

וכך היא פוסקת: "בחינת מצבו הרגשי, החברתי והלימודי של הקטין, מובילים למסקנה כי נדרשת לו מסגרת יציבה, ובה סדר יום ברור, נוכחות משמעותית של הורה יציב המסוגל גם להקשיב ולחבק וגם להציב גבולות, לסייע לקטין חברתית ולימודית, ובכך להעלותו על דרך המלך".

השופטת הסבירה כי לקטין בעיות התפתחויות שלא עושות רושם של התקדמות כל עוד הוא נמצא עם אמו, ומכאן שטובתו מחייבת לאפשר לאב להיות עמו יותר. המסקנה הסופית של השופטת היא, אם כך, שהקטין ישהה במרבית ימות השבוע בבית אביו, ופחות עם אמו.

בנוסף, ולנוכח הקשיים הלימודיים של הילד, השופטת הורתה לאב לבדוק את כל האפשרויות הלימודיות העומדות בפני הקטין, מלבד אותה ישיבה, ולהתייעץ עמו בנוגע לכך.