בית החולים קפלן ברחובות ושירותי בריאות כללית (בעלת בית החולים) יפצו זוג הורים בכ-700 אלף ש"ח לאחר שבית המשפט קבע כי בית החולים התרשל בניתוח בבדיקות שבוצעו לאישה, שהייתה בשנת 1999 בהריון עם תאומים בביטנה. אחד התאומים נולד ללא רוח חיים ואילו אחיו נולד עם פיגור שכלי. בית המשפט דחה תביעת ההורים כי הפיגור השכלי ממנו סובל התאום שנולד חי נגרם מרשלנות בית החולים, וקבע כי מדובר בעניין גנטי שאינו קשור לפעילות בית החולים.

מפסק הדין עולה כי בשבוע ה-31 להריון הגיעה התובעת לקופת החולים והתלוננה על דימום קל ורטיבות. משם, הופנתה בדחיפות למיון יולדות, לאחר שנצפו הפרשות נוזליות, בחשד לירידת מים ולידה מוקדמת. היא אושפזה במשך 11 יום , ושוחררה לביתה לאחר שלילה של ירידת מים.

בשבוע ה-33 להריון הגיעה התובעת שוב לבית-החולים, והתלוננה על לחצים והתכווצויות בבטן התחתונה. נערכו לה בדיקות שונות (ניטור קצב לב עובר ואולטרסאונד), שנמצאו תקינות והיא שוחררה, עוד באותו היום, לביתה.

בשבוע ה-34 להריון הגיעה התובעת לבית החולים לאחר שחשה היעדר תנועות בצד אחד. בדיקת על-שמע שבוצעה לה, העלתה כי אחד העוברים ללא דופק. בשלב זה, הוחלט על סיום ההיריון, והוכנס בלון לצורך השראת לידה, שלא הסתייעה, לנוכח דימום לדני שהופיע. בבוקר יום המחרת, החלה התובעת סובלת מצירים, והיא הובהלה לחדר הניתוח, שם הוצאו מביטנה שני עוברים, אחד חי ואחד ללא רוח חיים. בדיקה פתולוגית של השליות, העלתה כי האחת, שמשקלה 350 גרם תקינה, ואלו האחרת, שמשקלה 420 גרם, נגועה בדלקת קרומים חריפה.

באמצעות עורכי הדין  חיים זליכוב וענבל אטיאס תבעו ההורים את בית החולים קפלן בגין רשלנות רפואית והפרת חובת הזהירות. ההורים תבעו פיצוי הן על לידת העובר ללא רוח חיים והן על העובר שנולד עם פיגור שכלי.

התובעים, אשר נסמכים על חוות דעתו של מומחה בתחום טוענים, כי הטיפול באם והמעקב אחר מצבה הרפואי, לרבות מצבם של העוברים שנשאה ברחמה, במהלך אשפוזיה, על-ידי הצוות הרפואי מטעמם של הנתבעים, לא התבצע על-פי השיטות ופרקטיקה המקובלות במיילדות בסיכון. לעמדתם, התובעת לא טופלה כנדרש, והצוות הרפואי לא שעה לאותות, אשר הזהירוהו מפני הנולד, תרתי משמע.

הנתבעים, מנגד, כפרו בכל רכיבי התביעה, וטענו כי לא הוכחה הרשלנות הנטענת על-ידי התובעים, שעיקרה, כי התובעת סבלה, במהלך אשפוזיה, וביתר שאת בראשון שבהם, מירידת מים וכתוצאה מכך מזיהום, ולא הוכח קשר סיבתי כלשהו, בינה לבין הנזק, שגם על היקפו הנטען, הם חולקים. לעמדתם, ניהול אשפוזיה של התובעת היה ללא דופי, ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת באותה העת. כך, לגישתם, קיבלה האם טיפול מיטבי - במסירות, במיומנות ובמקצועיות, ונעשו לה כל הבדיקות הדרושות, ואף למעלה מכך, על מנת להתחקות אחר מצב העוברים, ורק לאחר שלילה פוזיטיבית של החשד לירידת מים או זיהום, היא שוחררה מבית-החולים.

עוד טענו קפלן בכתב ההגנה כי לא ניתן היה לצפות, וודאי שלא למנוע, בדרך זו או אחרת, את התשניק ואת הפגם הגנטי הנ"ל, אין ניתן לייחס אחריות ורשלנות לצוות הרפואי, באשר לא הוכח מנגנון הקושר סיבתית בין זיהום כביכול ולבין סימנים דיסמורפיים ופגמים במיאליניזציה. משנותק קשר סיבתי אשר כזה - יש לקבוע, כי אין הנתבעים נושאים באחריות למצבו של התובע ולמות תאומו, כלל ועיקר.

עוד צוין בפסק הדין כי הנתבעים כתבו בכתב ההגנה מטעמם כי: "מותו המצער של התובע מס' 2 ברחם אמו ומצבו הרפואי של התובע מס' 1 כיום נובעים מנסיבות שבהן קצרה יד הרפואה מלהושיע, ולא היה בידי בן אנוש מלשנות את המהלך הרפואי כפי שארע בפועל".

תביעת הרשלנות הוגשה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ונידונה על ידי השופט אריאל ואגו. לאחר תהליך משפטי שנמשך שנים, כולל שמיעת עדויות של מומחים בתחום, הן מצד התובעים והן מצד הנתבעים, קובע השופט כי תביעתו של התובע 1, התאום שנולד חי עם פיגור שכלי, נדחית, משלא נמצא קשר סיבתי בין נזקו והמומים שמהם הוא סובל ולבין מעשי הנתבעים.

השופט מקבל את תביעת ההורים על מות עוברם. "המסקנות אליהן הגיע הצוות הרפואי, בגדרן שוחררה היולדת לביתה, מהוות הפרה ברורה של חובת הזהירות - כזו אשר תחשב התרשלות עוולתית", נכתב בפסק הדין. השופט ואגו קובע כי ההורים יפוצו ב-700 אלף ש"ח. עוד קובע השופט ואגו כי הנתבעים ישאו בשכ"ט עו"ד של התובעים, בשיעור של 23.5% (כולל רכיב מע"מ) מן הפיצוי שנפסק.

זוג ההורים התובעים מתכוונים לערער על פסיקת בית המשפט המחוזי, זאת לאחר שתביעת בנם שנולד חי וסובל מפיגור שכלי, לא התקבלה.

מבית החולים קפלן נמסר בתגובה כי "פסק הדין הועבר לעיונו של היועץ המשפטי, יילמד ונגיב בהתאם". 

צילום: wikimedia