ב', הטכנאי שהועסק מספר שנים בחברת אבישר טלקום בע"מ, ביקש בחודש ספטמבר 2011 לצאת לחופשה ולנצל את כל ימי החופשה שעמדו לרשותו, אך מנהלו הישיר אישר לו לצאת לחופשה של ימים בודדים בלבד, בטענה כי החברה צריכה לסיים פרויקט מסוים. לאור תגובת מנהלו הישיר, העובד הגיש בקשה חדשה, הפעם בכתב, בה ביקש בהתראה של למעלה מחודשיים, לצאת לחופשה בת 9 ימים בחודש דצמבר באותה שנה. המנהל אמנם אישר את החופשה, אך ארבעה ימים לפני המועד בו היה אמור לצאת אליה, מנהלו השיב לו שוב כי יוכל לצאת לחופשה בת 4 ימים בלבד. אם לא די בכך, סמנכ"ל החברה הודיע לו כי כיוון שעד סוף שנת 2011 העובד לא יוכל לממש את יתרת ימי החופשה שצבר, ימי החופשה יימחקו.

מהתביעה שהוגשה על ידי משרד אבי טויזר ושות' עולה כי בחודש יולי המעביד מחק 7.5 ימי חופשה מיתרת ימי החופשה שהופיעה בתלוש חודש יולי. זאת למרות שהטכנאי לא יצא לחופשה.

בעקבות שלילת החופשה ומחיקת ימי חופשה נוספים, העובד שלח למעביד באמצעות עוה"ד טויזר מכתב התראה לפני התפטרות ובו דרישה להוציאו לחופשה שביקש או לחילופין לשלם לו עבור יתרת החופשה שלא יוכל לנצל.

המעביד סירב לבקשה בטענה כי שלילת ימי החופשה נעשתה על פי סעיף 7 לחוק החופשה השנתית ולאחר שהעובד סירב לצאת לחופשה למרות שהוזהר שימי החופשה יימחקו. לאור האמור, בחודש פברואר  2012 העובד הודיע על התפטרות, תוך שהוא דורש לקבל פיצויי פיטורין בשל כך .   

השופטת אופירה דגן-טוכמכר שעמדה בראש ההרכב בבית הדין לענייני עבודה בת"א קיבלה את טענת באי כוחו של העובד ממשרד עו"ד טויזר,  לפיה ניכוי ימי החופשה בניגוד לחוק ואי מתן אפשרות לנצל את ימי החופשה המגיעים לו,  מהווים עילה מוצדקת להתפטרות ב'דין מפוטר'. זאת כיוון שמדובר בהרעה מוחשית של תנאי העבודה. בית הדין הוסיף כי לחברה לא היה שום הסבר מדוע ניכו לעובד באמצע השנה  ולא בסופה, כ-7.5 ימי חופש ממכסת החופשה השנתית. בית הדין: "מקום עבודה בו מופרת ברגל גסה הזכויות הקוגנטיות של העובד לא יוכל לצפות שהעובד ימשיך לעבוד".

השופטים פסקו כי התפטרותו של העובד הייתה מוצדקת ולכן חל על המקרה 'דין מפוטר', ולכן נפסק לעובד סך כולל של כ-32,000 ₪, הכוללים פיצויי פיטורין, פדיון חופשה שנוכתה מתלושי השכר, וגמול שעות נוספות שלא שולם לו בפועל.