מפרוטוקול בית המשפט עולה כי הנאשם ביצע בשני מקרים לפחות - מעשים מגונים במתלוננת, ילדה בת 8 שהיא חברתו של בנו . 
כן עלה מהכרעת הדין כי בין הנאשם לאמה של המתלוננת היה קשר רומנטי.

על פי כתב האישום:
באחת השבתות, הגיעה הילדה אל ביתו של הנאשם כדי לשהות עם ילדיו.
בזמן ששהו בסלון, הראל קרא לה אליו וביקש שתתן לו נשיקה וחיבוק, וכך היא עשתה.
אולם הוא לא הסתפק בכך והושיב אותה על ברכיו, הניח על ברכיה כריות (כדי לכסות את מעשיו בפני בני ביתו) והכניס את ידו מתחת לתחתוניה ואת אצבעותיו לתוך איבר מינה למשך מספר דקות.

אישום שני למעשה מגונה בילדה היה כאשר הגיעה הילדה לביתו של הנאשם כדי לצפות בסרט. הנאשם ביקש ממנה שתשב על ברכיו, והיא עשתה כן ואז הנאשם עשה בה שוב מעשה מגונה.

הנאשם מכחיש מכל וכל את הטענות נגדו, ונלחם על חפותו.  

היום התקיים דיון ראשון בהליך הערעור בבית המשפט המחוזי מרכז.

חוות דעת מומחים:
לפני השמעת גזר הדין, הנאשם נשלח לחוות דעת והערכת מסוכנות, ממנה עלה כי "לא ניתן לקבוע קיומה של סטייה מינית".
עם זאת צוין בדו"ח כי "הגורמים מעלי המסוכנות, הינם העובדה שהראל פגע בקורבן שאינה קרובת משפחתו וביצע את העבירות בנוכחות אנשים אחרים, פקטור אשר עלול להצביע על קושי לדחות סיפוקים".

עוד צוין בחוות הדעת:
"הנאשם אינו לוקח כל אחריות לביצוע העבירה, מציג גישה קורבנית ועושה דוואלואציה של משפחת הקורבן".

להגנתו טוען הנאשם כי:
"משפחתה של המתלוננת הינה משפחה בעייתית ומזניחה, אשר נוהגת לנצל ילדים לשם השגת רווחים, וכי הם התלוננו על מצב כלכלי קשה.
אימה של המתלוננת החלה להפגין כלפיו רגשות סמויים, הייתה 'מתנפלת' עליו, והוא לבסוף נכנע וקיים איתה יחסים".
למעשה טוען הנאשם כי התלונה היא במסגרת ניסיון סחיטה ונקמה של משפחת המתלוננת.

השופטת שרון קיסר מבית משפט השלום ברחובות פסקה:
לאחר ששמעה את כל הטענות ההדדיות וחוות הדעת, קבעה השופטת:
"מעשיו של הנאשם מחפירים, מזעזעים ומעוררי סלידה. העבירות אותן ביצע הן ברף הגבוה של עבירת המעשה המגונה המיוחסות לו.
לעניין עבירות מין נגד קטינים חסרי ישע, יש להטיל ענישה מחמירה ומרתיעה, כדי להעביר מסר ברור בדבר סלידתה של החברה ממעשים אלה.
הנאשם ניצל את האמון שנתנה בו המתלוננת אשר ראתה בו מבוגר תומך, אחראי ואבהי.
את העבירות ביצע הנאשם גם בנוכחות ילדיו וכאשר אשתו מצויה בבית, תוך שהוא מסתיר את מעשיו, על ידי כך שהניח כריות על המתלוננת.

הטענה להקלה בעונש:

לאחר שהשופטת פסקה את אשמתו של הראל, נותרו הטיעונים לעונש.
פרקליטו של הראל, עו"ד אבי חימי,  ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בלבד.
לדבריו: "המעשים בהם הורשע הנאשם אינם ברף הגבוה של העבירה, שכן אינם מלווים באלימות או באיומים ולא היה מגע בין איבר מינו לבין המתלוננת, וכן הוא זוכה מרוב מקרים של מעשים מגונים.
לטענת עורך הדין, הנאשם הינו אדם נורמטיבי ובעל מידות טובות רבות, ללא עבר פלילי ובעל נסיבות אישיות קשות.
המעצר בו היה מצוי במשך חודש וחצי היה בעל השפעה קשה עליו ונגרם לו נזק אישי וכלכלי מההליך".

אולם השופטת, שרון קיסר,  טענה מנגד כי:
"את המעשים האמורים עשה הנאשם פעמיים, דבר המלמד על כך שאין מדובר במעידה חד פעמית. בנוסף, הנאשם לא הודה בעבירות, לא לקח אחריות על מעשיו, ניהל הליך הוכחות עד תום, בו נאלצו להעיד בני משפחתה של המתלוננת, פסיכולוגית שטיפלה בה, ובני משפחתו של הנאשם הכוללים את ילדיו.
חייה של המתלוננת השתנו ללא היכר, ובעקבות הנזק הרב שנגרם לה בכל מישור אפשרי בחייה, היא זקוקה ותיזקק בעתיד לטיפול פסיכולוגי ממושך, על מנת להימנע מפגיעה נפשית קשה.

גזר הדין:

"לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים לחומרה ולקולא, ונוכח ההלכה הפסוקה בעניין עבירות אלה, אני סבורה שיש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך ומרתיע, אשר יבהיר בצורה נחרצת וברורה את סלידתם של בתי המשפט והחברה ממעשיו הבזויים של הנאשם, שנעשו על מנת להשיג מאוויים מיניים כאלה ואחרים, ואת הצורך בהגנה של קטינים חסרי ישע".
השופטת גזרה כנגד מאיר הראל - שלוש שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה של שנה, ופיצוי למתלוננת בסך 25 אלף שקל.

הערעור:

היום ישמע ערעורו של מאיר הראל בבית המשפט המחוזי מרכז.
לטענת עורך דינו : "נדמה לי שבית משפט השלום טעה טעות קשה בפסק הדין.
 אני מאמין באמונה שלמה שפסק הדין ישונה מהיסוד. מדובר באזרח חיובי, איכותי שנגרם לו עוול כבד".