28.06.12 / 09:30
בת 63 מאשדוד תבעה כ-200 אלף ₪ מתקליטן מאשדוד לאחר שלטענתה נפלה כשנתקלה בכבלי החשמל שפרש בחתונה באולם שמחות באשדוד ושברה את ידה. השופט הבכיר חיים חדש מבית משפט השלום באשדוד קבע שבע שנים לאחר האירוע כי הוא מאמין לתקליטן שיוצג ע"י עו"ד גיל הראל ועו"ד ניצן הראל וכי האישה לא הצליחה להוכיח שהיא נפלה באולם
התובעת טענה כי המדובר בכבלים שהניח התקליטן וכי בעלי האולם התרשלו כשלא מנעו את הנחת הכבלים על רצפת האולם, לא הזהירו את המוזמנים וגם עשו שימוש במערכת אלחוטית או לחילופין לא פרשו את הכבלים דרך התקרה. האישה טענה באמצעות בא כוחה כי התקליטן היה אחראי לאיש ההגברה שפרש את הכבלים וכי אמינותו של התקליטן מוטלת בספק. האישה תבעה פיצוי בגין אובדן השתכרות, כאב וסבל, טיפולים, נסיעות, עזרת צד ג' כאב וסבל והוצאות משפט.
בעלי האולם ביקשו לדחות התביעה בטענה כי לא היו עדים לנפילה וכי על פי התיעוד הרפואי היא נפלה בביתה ומסיבה זו אף הגיעה באיחור לחתונה. עוד נטען כי מדובר בניסיון ציני להלביש עליהם 'תאונת בית' בניסיון לקבל פיצוי על תאונה שאינה ברת פיצוי. בנוסף הם ביקשו לייחס לאישה "רשלנות תורמת" לתאונה, בשיעור של 40% . לחילופין הם ניסו 'להפיל' את האשמה על התקליטן שהיה אחראי לטענתם על פרישת הכבלים.
עו"ד גיל הראל ועו"ד ניצן הראל שייצגו את התקליטן טען שדינה של התביעה להידחות כי הוכח שעדותה של התובעת רצופת שקרים וחצאי אמיתות וכי לא הצליחה למצוא ולו עד אחד שיעיד כי הבחין בנפילתה, אפילו לא בעלה.
באי כוחו של התקליטן טענו כי על פי התעודה הרפואית היא נפלה בביתה, אולי בדרך לביתה, בדרך לאולם ואולי אפילו בדרך לשירותים באולם. בא כוח התקליטן הוסיף כי גם אם בית המשפט יקבע שהתאונה אכן קרתה כפי שטוענת התובעת, יש לייחס לה 100% של רשלנות תורמת לאור העובדה כי היא עברה במקום מספר פעמים בכדי לרקוד ברחבה והבחינה בכבלים הפרושים. לחילופין עורכי הדין טענו כי יש לייחס את האחריות לתאונה על בעלי האולם וחברת הביטוח המבטחת אותו, שכן התקליטן לא יכול להסתכל כל הזמן על רחבת הריקודים ועל מנהל האירועים היה לבדוק אם הכל כשורה. באי כוחו של התקליטן טענו כי אם בית המשפט יקבע כי יש לפצות את האישה, יש להעמיד את גובה הפיצוי על סך של אלפי שקלים בודדים.
השופט הבכיר חדש קיבל את טיעוניהם של עו"ד גיל הראל ועו"ד ניצן הראל וקבע כי האישה ניסתה להטיל את נטל השכנוע על כתפי התקליטן ובעלי האולם אבל היא לא הצליחה להוכיח ולו ברמת "וודאות של מאזן ההסתברויות" את נסיבות התאונה כפי שנטענו על ידה. השופט: "לא שוכנעתי כי אירעה הנפילה באולם והעדפתי את עדות התקליטן לפיה לא ראה כל נפילה ברחבת הריקודים או בסמוך לה ואילו אירעה, סביר שהיה מודע לה. גם מזווית מנקודת מבטו המשקיפה על המקום וגם אם היה מבטו מוסט לרגע לכיוון אחר, מן הסתם היו מסבים את תשומת ליבו להתרחשות".
השופט הוסיף כי מצפייה בדיסק האירוע עולה כי השתתפו מאות מוזמנים והיה מצופה שיהיו עשרות עדי ראיה, אך התובעת לא הביאה איש מהם למעט היא ובעלה.
משלא הצליחה לשכנע כי פגיעתה נגרמה כתוצאה מנפילה באירוע נדחית התביעה ולפנים משורת הדין לא נפסקו צו הוצאות כנגד התובעת.