במאמר שפורסם ב-"עניין מרכזי" דנים בשאלת תשלום סכום הכתובה. היד קלה כשכותבים את הסכום בכתובה בימים המאושרים של החתונה, אך מה קורה כשבאים להתגרש?

בני הזוג נישאו ב-1986 ושנה וחצי לאחר מכן עזב הבעל את הבית והקים משפחה עם אישה אחרת. עד היום נותרו בני הזוג נשואים בשל סירוב הבעל לשלם את הכתובה. בעקבות תביעה שהגישה האישה ב-1998 קבע בית הדין הרבני שעל הבעל לשלם לה כתובה בסך 140 אלף דולר כתנאי לגירושים, ומאז הוא ניהל נגדה הליכים רבים בניסיון לבטל את החיוב, אך כולם נדחו. כעת יצטרך ככל הנראה הבעל לשלם את סכום הכתובה.

בימים האחרונים דווח גם על מקרה שבו בית הדין הרבני הגדול הפך החלטה של בית הדין הרבני האזורי, והורה לגבר גרוש לשלם לאשתו לשעבר את סכום כתובתה, שנשלל ממנה בטענה שהגישה נגדו תלונת שווא על אלימות. הדיינים קבעו שהתיק במשטרה נסגר רק בשל חוסר ראיות, ואין הוכחה לכך שהאישה שיקרה.

לפי עמדת המשטרה, שינוי העילה לא העיד על כך שהאישה הגישה תלונת שווא אלא על בעיה להכריע בין הגרסאות עקב חוסר ראיות. כמו כן, עילת הסגירה שונתה רק מתוך התחשבות בבעל ולא מלמדת על כך שהתלונה הייתה כוזבת.

עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און מסבירים:

יהודים שנישאים כדת משה וישראל – בטרם החופה חותם החתן על שטר כתובה. מדובר בשטר לפי הדין העברי, בו נוקב החתן בסכום שהאישה תהא זכאית לו באם יפר את חובות הנישואין כלפיה ("תוספת כתובה"), בנוסף ל"סכום הבסיס", סכום קבוע המהווה את עיקר הכתובה.

לבעל יש מספר חובות כלפי האישה : חובות מזונות, כסות, מדור, עונה, ריפוי, פדיון שבויים, תשלום עיקר כתובה, קבורה, מזונות האישה בזמן אלמנותה ומזונות הבנות עד נישואיהן.

סכום הכתובה מהווה עבור האישה את הסכום הראשוני להתחלת חייה לאחר הגירושין, היינו שטר הכתובה מקנה בטחון סוציאלי לאישה.

הבעל או יורשיו צריכים לשלם את הסכום שהוא "עיקר הכתובה" לאישה עם פקיעת הנישואין (גירושין או פטירת הבעל), אלא אם הופטר הבעל מתשלום הכתובה מכוח מספר עילות מוכרות לכך.

אין בתביעת סכום הכתובה כדי למנוע מהאישה להגיש תביעות כספיות נוספות נגד הבעל, כדוגמת – הסכם לחלוקת הרכוש שנצבר בחיי הנישואין, ועוד.

לרגל פתיחת עונת החתונות המסורתית, כדאי לדעת כמה דברים חשובים על קביעת הסכום בכתובה.

הסכום שנקבע בכתובה אינו דבר של מה בכך, ויש השלכות לקביעת סכום גבוה במיוחד.

זוגות רבים מייחסים לכתובה משמעות טקסית בלבד, ונוקבים בכתובה בסכומים מופרזים על מנת להרשים את הנוכחים ולהוכיח עד כמה אוהב הבעל את אשתו.

ואולם הכתובה הינה זכות השווה כסף. כתובה – היא כמו המחאה. התחייבת – שילמת!
הכתובה הינה מסמך משפטי מחייב, בעל משמעות חוזית והסכמית מחייבת. הכתובה היא מסמך המעיד על התחייבות כספית, שהבעל נוטל על עצמו כלפי אשתו עם הנישואין לה.
במקרים רבים נדרשים בעלים לשלם את סכום הכתובה כתנאי לקבלת גט.

באחד המקרים חפץ החתן לרשום בכתובה סכום סימלי של כ- 2,000 ₪, ואילו הורי הכלה לחצו לנקוב בסכום מכובד, כ- 400,000 ₪, כדי להראות שבתם "לא התחתנה עם קמצן". וכך היה. כחודשיים לאחר החתונה –  הגיש הבעל תביעת גירושין, טען שבחודשיים בהם היו נשואים לא הספיקו בני הזוג לצבור רכוש משותף ואין להם ילדים משותפים, וביקש להתגרש. האישה דרשה לקבל את סכום כתובתה. בית הדין הרבני חייב את הבעל לשלם לאישה את סכום כתובתה במלואו, למרות הנישואין הקצרצרים.

הבעל מתחייב בכתובה– לזון, לפרנס ולכבד את האישה, וכן לשלם עיקר הכתובה (סכום בסיס), תוספת הכתובה (סכום שרשאי הבעל להוסיף לפי שיקול דעתו), נדוניה ותוספת נדוניה, במקרה של פקיעת הנישואין עקב גירושין או מותהבעל. 

מהו הסכום בו כדאי לנקוב בכתובה ?

הסכום הנקוב בכתובה אמור להבטיח את מצבה הכלכלי של האישה לאחר הגירושין. בנוסף, נועד סכום זה למנוע את פירוק הנישואין בקלות, ולגרום לבעל "לחשוב פעמיים" –"שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".

איש מאיתנו אינו יודע מה יילד יום ומה צופן לנו העתיד. והיה אם יגיעו בני הזוג לכדי גירושין, או חלילה ימות הבעל,זכאית האישה לקבל את הסכום הנקוב בכתובתה.

יש מקרים בהם עלולה האישה לאבד את כתובתה (אישה מורדת, אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, אישה הבוגדת בבעלה, אישה עוזבת את הבית ללא סיבה וכן הלאה).
ואולם, בדרך כלל האישה זכאית לקבל את הסכום הנקוב בכתובה. 

בעוד לבעל יש אינטרס לנקוב בכתובה סכום סימלי, 
הרי לאישה יש  אינטרס שהסכום יהא גבוה ככל הניתן.

בקביעת סכום הכתובה יש לקחת בחשבון, שיתכן ויבוא יום בו יהיה על הבעל לשלם את הסכום בו נקב בכתובה. התחייבות שנעשתה בלהט האירוע עלולה להביא לתוצאות הרסניות בעתיד.  חתן שנקב בסכום דמיוני בכתובה, כאקט של התפארות,  ימצא עצמו עם התחייבות אישית שלו כלפי רעייתו, המהווה אקט משפטי מחייב לכל דבר וענין.

אומנם, לבית הדין הרבני, המחזיק בסמכות ייחודית לדון בנושא הכתובה, יש שיקול דעת בנסיבות המקרה, והוא יכול להתייחס גם לסכום ההתחייבות עצמו, בכל הנוגע לסכום העולה על עיקר הכתובה (סכום הבסיס). ברם כל מקרה לנסיבותיו ובהתאם להשקפות הדיינים.

יש מקרים, בהם תיקנו בתי הדין הרבניים את הסכומים הדמיוניים שננקבו בכתובה "מוגזמת". בתי הדין קבעו, כי הבעל לא תיאר לעצמו שישלם סכום זה, כי הסכום בלתי הגיוני ויוצר בעייתיות קשה, וכי אין כוונת הכתובה להעשיר את האישה הגרושה ולהוריד עד עפר את הבעל. כך למשל, במקרה של בעל עובד הייטק שנקב בכתובת אשתו בסכום של 18 מיליון ₪. ביה"ד הרבני קיבל את טענת הבעל שלא התכוון להתחייב בסכום כזה, והפחית את הסכום לסכום סביר (בנסיבות) של מיליון ₪ בלבד.

ואולם, בפסקי דין אחרים נקבע, כי אין פסול בכתובה הכוללת סכומים מוגזמים, ויש לכבדה, למרות הסכום המוגזם הנקוב בה. כך למשל, באחד המקרים פסק בית הדין הרבני, כי שומה על בעל לשלם לרעייתו דמי כתובה בסך של  מיליון  דולר,  כנקוב בכתובה, למרות שמדובר בסכום אסטרונומי, אשר נכתב לשם הכבוד בלבד.

לאור האמור, מומלץ לכל המתחתנים לשקול היטב בטרם יירשמו סכום אסטרונומי בכתובה, וליטול בחשבון גם אתהתרחישים האחרים, הריאליים. כמו בכל תחום – גם כאן –מוטב לנקוט מעט צניעות. מומלץ לנקוב בסכום סביר כפועל יוצא מהרכוש הקיים. נקיבת סכום כתובה דמיוני כהפגנת כבוד או כהתפארות – עלולה לגרור תוצאות כלכליות הרסניות בעתיד.

המאמר מאת עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, ממשרד בר-און, כהן, עורכי – דין,  אשר מדורג כמשרד מוביל בישראל בעריכת דין, ובכלל כך בתחום הליטיגציה, התדיינות בבית המשפט, דיני משפחה ודיני ביטוח ונזיקין, כולל רשלנות רפואית.