תושבת אשדוד עבדה כ-8 שנים במפעל בצקים במשמרות בנות 12 שעות כל אחת ובמסגרת עבודתה עסקה בגלגול והרמת בצק ובהפעלת מכונות וכל אלה בסביבה תמידית של אבק קמח.

לשם ביצוע עבודתה נחשפה לקמח, מרגרינה, גלוטן, סוכר ועמילן. בתביעה נטען כי מנהליה לא איפשרו מנוחה לאפה ולריאותיה והיא נחשפה שוב ושוב לאבק הקמח. בנוסף באחד הימים נחשפה לאירוע דליפה של אמוניה ששאפה לריאותיה.

בא כוחה עו"ד דותן לינדנברג טוען בתביעה כי בשל מצבה הרפואי עקב תנאי עבודתה, הפועלת סובלת מקשיי נשימה, קוצר נשימה, תחושות נפיחות בפנים, שיעול טורדני ואסטמה תעסוקתית, זאת, לצד כאבים קבועים ומגבלות.

לטענתו היא מתקשה ותתקשה גם בעתיד בביצוע פעולות המצריכות הפעלת מאמץ ובכלל זה עמידה והליכה ממושכת, עליה וירידה במדרגות והרמת משאות כבדים.

נזקים אלה, כך נטען, נגרמו עקב רשלנותם של בעלי המפעל שבין היתר, לא דאגו לגיוון עבודתה במטרה להקל העומס על בריאותיה ולהפחית החשיפה לחומרים המסוכנים, לא סיפקו אמצעי מיגון תקינים והתעלמו מהסכנות הנובעות מהעסקת התובעת במקום הטומן בחובו סכנת פגיעה בריאות.

בנוסף הם לא פעלו למניעת דליפת האמוניה הרעילה. אם בעלי המפעל היו פועלים כנדרש, היו מונעים את נזקה של התובעת.

פרופ' מומחה למחלות ריאה ולרפואה פנימית, אשר בדק את התובעת מטעם התביעה, קבע בחוות דעתו כי החשיפה לקמח ואירוע דליפת האמוניה, שמהווה גורם סיכון ידוע להתפתחות מחלה חסימתית של דרכי האוויר הם הגרומים למחלתה.

בתביעה נטען כי בעקבות התאונה והשלכותיה הקשות איבדה התובעת את כושרה להשתכר ולהתפרנס למחייתה כבעבר. הפגיעה נותנת אותותיה גם ביתר מישורי חייה של התובע בפעולות בסיסיות ויומיומיות.

פועלת הייצור תובעת מבית משפט השלום באשדוד, לפסוק לה פיצוי עבור הפסדי שכר וזכויות סוציאליות, עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, כאב וסבל.