השופטת כרמית חדד מבית המשפט השלום באשדוד, חייבה סבא וסבתא לשלם דמי מזונות  לכלתם לשעבר סבך  900 שקל בחודש עבור 2 הנכדים שלהם.

ב-2016 בני הזוג התגרשו ובית הדין הרבני קבע שעל האב לשלם 3,800 ₪ מזונות עבור 2 הילדים.

באוקטובר 2021 הגרושה טענה בפני בית המשפט שהאב מעולם לא שילם את המזונות על רקע התמכרותו לסמים ושהייה במכון גמילה. לדבריה, היא אמנם מקבלת קצבת מזונות מביטוח לאומי, אך מדובר בסכום העומד על 2,600 שקל לשני הילדים, ואינו מכסה את צורכיהם - הוצאות הדיור, חינוך ורפואה ועוד.

הגרושה טענה כי אין לה שום תמיכה כלכלית וכל נטל גידול הילדים נופל רק עליה, היא מתגוררת עם אימה ומשתתפת בדמי השכירות, ואם תגדיל את משכורתה דמי המזונות והסיוע בדיור שהיא מקבלת יופחתו בהתאמה.

בנסיבות אלה, טענה, יש הצדקה להטיל על החיוב במזונות על הורי האב לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

הסבים טענו מנגד כי כלתם לשעבר לא עובדת במשרה מלאה ואינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה. לדבריהם, אין להם יכולת כלכלית שכן הסבא עובד קשה למחייתו והסבתא מקבלת קצבה בשל מצבה הבריאותי.

לטענתם, האם יכולה להרחיב את שעות עבודתה והיא עדיין תהיה זכאית לקצבת מזונות.

עוד טענו הסבים - כי כלתם לשעבר פעלה בחוסר תום לב כשהגישה את התביעה נגדם אך לא נגד אמא שלה, שגם היא סבתא של הקטינים.

השופטת חדד קיבלה את בקשת האם, והסבירה שהחיוב במזונות תלוי בשלושה תנאים מצטברים:

שהוכחה יכולת כלכלית של הסבים לדאוג לכלכלתם ולכלכלת ילדיהם; שהקטין אינו יכול לכלכל עצמו מעבודה או ממקור אחר; ושהקטין אינו יכול לקבל את מזונותיו מכוח חיובים המוטלים בדין על אחר, או מבן משפחה במדרג קרוב יותר.

לאחר שבחנה את הכנסותיהם הפנויות של הסבים, קבעה השופטת כי מתקיימים התנאים לחיובם במזונות. הוכח לכאורה שהם בעלי יכולת כלכלית, בעוד שהכנסת האם לא מאפשרת לה לממן את כל צורכי הילדים.

היא חישבה את צורכי הקטינים, הוצאות המדור, הוצאות רפואיות מיוחדות וחינוך. לאחר הפחתה רעיונית של חלקה של הסבתא מצד האם - שנקבע כי גם היא צריכה להשתתף בנטל, השופטת חייבה את הורי האב לשלם למבקשת מזונות זמניים בסך 900 שקל בחודש עבור שני הילדים. החיוב יחול רטרואקטיבית מיום הגשת הבקשה.