11.12.24 / 11:19
סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה. כלומר, המחוקק ביקש למנוע מתן תוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי של המצווה המנוח ולפי החלטתו העצמאית, במקרים שבהם מתקיימת השפעה בלתי הוגנת (וכן במקרים הנוספים כאמור לעיל).
בהתבסס על עילת "השפעה בלתי הוגנת", ניתן יהיה להגיש לבית משפט התנגדות לקיומה של צוואה אשר לגביה התעורר חשד, שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח ונכתבה תחת השפעה אסורה.
באותם מקרים, אנחנו נמליץ לשכנע את בית המשפט שטענה זו הוכחה בפניו כנדרש, וכי עליו להורות על ביטול הצוואה.
הכנו עבורכם את המדריך המשפטי הזה, העוסק בעניין תוצאותיה של השפעה בלתי הוגנת על תוקפה המשפטי של צוואה.
מאת: פורטל ירושה צודקת - https://www.accordil.co.il/
מהי "השפעה בלתי הוגנת"?
כידוע, צוואה היא מסמך בעל תוקף משפטי שנועדה לשקף את רצונו הכנה והחופשי של אדם כיצד יחולקו נכסיו לאחר מותו. המצווה רשאי בימי חייו לתקן ולשנות הצוואה בהתאם לרצונו כאמור, ולאחר מותו יהיה לחלק את עיזבון המנוח בהתאם לנקבע בצוואה.
יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם צוואת המנוח נערכה תחת השפעה אסורה, שהופעלה על המצווה בצורת סוגים שונים של אירועים ו/או מעשים יוצאי דופן הפוגעים ברצונו החופשי והעצמאי, ולעיתים תוך ניצול של יחסי אמון מיוחדים. השפעה אסורה כזו עשויה להיות ממי שמיועד לזכות בצוואה בנכסים או מי מטעמו כאשר ככלל יהיה מדובר באדם המקבל טובת הנאה, כלכלית או אחרת, ישירה, מכך שהצוואה נוסחה כפי שהיא.
האם כל סוג השפעה תיחשב ל-"השפעה בלתי הוגנת"?
עלינו להבחין בין השפעה לגיטימית, לבין השפעה שאינה לגיטימית ובלתי הוגנת, אשר רק היא תביא לבטלות הצוואה. ברור לכל, כי מטבע הדברים, בני האדם הינם יצורים חברתיים וכל העת נתונים להשפעה מהסובבים אותם, והשפעה שכזו על מצווה לגיטימית לכשעצמה ואינה פוסלת צוואתו.
יחד עם זאת, השפעה כאמור שהינה גם בלתי הוגנת, קרי השפעה יוצאת דופן שפוגעת ברצונו החופשי והעצמאי של המצווה – היא אסורה בהחלט. אם כן, המחוקק ביקש למנוע מתן תוקף לצוואה, שלא נערכה מרצונו החופשי ולפי החלטתו העצמאית של המצווה.
מהם המבחנים לבחינת קיומה של "השפעה בלתי הוגנת"?
בפסיקה בתי המשפט נקבעו 4 מבחנים עיקריים, המהווים תנאי סף לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה. חשוב לומר, מבחנים אלה אינם בגדר רשימה סגורה, ובית המשפט רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו, בהתאם לנסיבות המקרה שבפניו:
- מבחן התלות והעצמאות– בוחן קיומה של עצמאות פיזית ושכלית למצווה במועד עריכת הצוואה והיקפה.
- מבחן תלות וסיוע – בוחן את מידת הסיוע לו נזקק המצווה, אם הזדקק, ועד כמה תלוי בו. ככל שאכן נזקק לסיוע, ייבחן לאור זאת גם טיב הקשר בין המצווה לבין הנהנה.
- מבחן קשרי המצווה עם אחרים – בדיקת היקף תלות המצווה בנהנה, תוך בחינת היקף קשריו עם אחרים.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה – בחינת מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה.
נציין, כי שימוש במבחנים שלעיל צריך להיעשות בזהירות רבה. נראה כי השפעה שאינה הוגנת אינה נלמדת מתוכן הצוואה אלא מנסיבות עריכתה, לרבות ממערכת היחסים של הנהנה המשפיע עם המצווה המושפע. עצם קיומה של תלות בניהם, לא תשמש לכשעצמה ראיה או חזקה להשפעה בלתי הוגנת, אלא יהיה להוכיח פסול בהשפעה עקב ניצול התלות.
מי נושא את נטל הוכחת הטענה בדבר "השפעה בלתי הוגנת"?
יש להבין, כי בית המשפט מעוניין לכבד את רצונו של המנוח, ועל כן נטל ההוכחה לקיומה של “השפעה בלתי הוגנת” יהיה מוטל על כתפי המתנגדים לקיום הצוואה הטוענים לקיומה של ההשפעה האסורה, ובלבד שהצוואה, על-פניה, נטולת פגמים. במקרה זה, היקף הנטל להוכחה המוטל על כתפי המתנגדים לצוואה יהא רגיל.
היפוך נטל ההוכחה
במקרה בו נפל פגם צורני כלשהו בצוואה, יהא מוטל על המבקשים לקיים את הצוואה להוכיח לבית המשפט כי יש מקום לקיים את הצוואה על אף הפגם (סעיף 25 לחוק הירושה). לפיכך, יעבור נטל ההוכחה אל כתפי המבקשים לשכנע את בית המשפט, ללא כל ספק, שהצוואה אמיתית, כאשר במסגרת זו, יהיה מוטל על המבקשים גם להוכיח את אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה.
בפועל ומניסיוננו, במקרה זה יהיה מוטל על המבקשים היקף נטל הוכחה כבד בהרבה מזה של המתנגדים לעיל, שהרי הוא יצריך שכנוע בית המשפט ללא כל ספק.
מהם תוצאות קבלת הטענה בדבר "השפעה בלתי הוגנת"?
קבלת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת תוביל לבטלות הוראות הצוואה הנוגעות באמור.
נציין, כי בסעיף 30(א) לחוק הירושה, לא קבע המחוקק הוראה שתפרט מה ייעשה בחלק העיזבון אליו מתייחסות ההוראות הבטלות בצוואה (חלוקה ליורשים על פי דין, בהתאם לחלקיהם, או חלוקה בין שאר הזוכים לפי חלקיהם בצוואה). בהתאם לפרשנות בית המשפט, נראה כי במקרה זה, ההוראה הבטלה תחולק בין היורשים על פי דין.