הסוף לסאגת הקיוסק בחוף לידו באשדוד אחרי 17 שנה. הועדה המחוזית לתכנון ובניה דחתה את התכנית שהגיש ציון ביטון לאישור המבנה בן 4 הקומות. ביטון ביקש בתכנית שהגיש להוסיף זכויות בניה למגרש, ובכך למעשה להביא לאישור המבנה. הועדה המחוזית, לאחר דיון פנימי, החליטה לדחות את התכנית.

בהחלטת הועדה נכתב כי השיקולים שהובילו לדחיית התכנית היו: "שיקול אי עידוד עבריינות בניה והנסיבות המחמירות במקרה זה". עוד נכתב בהחלטת הועדה כי "בהתעלם משיקוליי הרתעה מפני עבריינות בניה, לאור השיקול של השמירה על הסביבה החופית, קרי מבחינה תכנונית, נמצא כי גם מטעם זה כפי שעוגן גם בהחלטות ועדת המשנה לעררים, אין מקום לקדם את התכנית".

כאמור, הריסת עבירות הבניה החלו זה מכבר, ועל פי התכנית המאושרת, בתום פעולות ההריסה תוותר במקום קומת קרקע וקומה אחת נוספת. כמו כן לא יותרו מגורים במקום.

ההשתלשלות המשפטית משנת 1999 - הקיוסק של ביטון

נגד ציון ביטון הגישה הוועדה המקומית לתכנון ובניה של אשדוד בשנת 1999 כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות בניה נרחבות על חוף ימה של אשדוד, עת בנה, ללא היתר, מבנה בן 3 קומות ומעליו קומת מגורים בגובה כולל של כ- 14.5 מטר. המבנה נבנה בניגוד להיתר הבניה אשר ניתן לקיוסק בן קומה אחת (וקומת מרתף) בגובה כולל של 7.5 מטר. במסגרת גזר הדין שניתן בשנת 2000, הוטל על ביטון להרוס את עבודות הבניה שבוצעו ללא היתר כדין.

לאורך השנים, ניסה ביטון להכשיר את הבניה הבלתי חוקית, ובמסגרת זו נדחתה כניסתו לתוקף של צו ההריסה, עד ליום 5.5.05.

מאחר שגם במועד זה, לא היה בידי ביטון היתר בניה כדין והוא המשיך לעשות שימוש אסור במבנה כבית מגורים, הגישה נגדו הוועדה לתכנון ובניה כתב אישום נוסף בגין הפרת צו בית משפט.

לאחר ניהול הוכחות, הורשע ביטון בהפרת צו ונגזר עליו, בין היתר, מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

כאשר ביטון לא ביצע את בהחלטות בית המשפט ועל אף גזר הדין שהוטל עליו והצווים שניתנו, לא הרס את הבניה האסורה, נטלה המחלקה להנחיית התובעים בפרקליטות המדינה את סמכות האכיפה מהוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד, והגישה כתב אישום נוסף בגין הפרת צו והמשך שימוש למגורים במבנה שלא כדין.

ביטון הורשע פעם נוספת בגין הפרת צו וכן בגין השימוש האסור במבנה.

בד בבד, נעשו על ידי ביטון מאמצים להכשרת הבניה, אולם בהחלטה של המועצה הארצית לתכנון ובניה מאוגוסט 2017, סוכל הנסיון להכשיר את הבניה הבלתי חוקית, תוך שימת דגש על מניעת עידוד עבריינות בניה וחיזוק שלטון החוק למול האינטרס האישי של הנאשם ונסיונו לעשות שינוי יעוד במקרקעין למלונית.

בטרם נגזר דינו של ביטון בתיק הפרת הצו השנייה, הוא פנה לבית המשפט בבקשה להמשיך לדחות את ביצוע צו ההריסה.

בית משפט השלום באשדוד (כב' הש' יהודה ליבליין), כאמור, דחה את הבקשה הנוספת של הנאשם למתן ארכה וציין בהחלטתו, כי:

"די לצורך כך בעובדה, ולפיה צו ההריסה ניתן לפני למעלה מ- 17 שנים, ועד היום אין בידי הנאשם היתר בניה, והוא אף איננו נראה ב"אופק"... המבקש מנסה פעם אחר פעם ללא כל הצלחה להכשיר את המבנה, וכל זאת שעה שהוא עושה במבנה שימוש למגורים, שאין חולק כי הוא בלתי חוקי. עד היום, למרות מספר רב של נסיונות לא עלה בידי המבקש לקבל את ההיתר המיוחל ואף לא ניתן לומר כי הוא ב"הישג יד"...

מצב שבו ניתנת ארכה פעם אחר פעם תחת איצטלא של נסיונות להסדרת המצב הקיים, הופכת את הצו השיפוטי לפלסתר ושולחת מסר לעברייני התכנון והבניה כי שלטון החוק הוא הפקר".

כמו כן צוין בהחלטה, כי "בית המשפט איננו יכול לתת יד להפרת החוק באמצעות מתן דחיות לכניסתם לתוקף של צווי הריסה".