אב לילד וילדה, שהתגרש מאימם מצא עצמו במערבולת של האשמות קשות ותלונה במשטרה על כך שפגע מינית בבתו הקטנה ופגע פיזית בבנו. התלונות התבררו בסופו של דבר כלא נכונות והיו בדיה של האשה שניסתה בדרך זו לגרום לריחוק בין האב וילדיו.

למרות שחקירת המשטרה נסגרה מחוסר אשמה, האם המשיכה להעליל על אבי ילדיה, שכנעה את ילדיה כי כך אכן קרה ואף הצליחה להערים על שתי עובדות סוציאליות בעניין זה. מי שסייעה לה לאישה הייתה אמה, ויחד הצליחו לגרום לכך ששני הילדים לא רצו לפגוש את אביהם. ניסיונות לקיים מפגשים באמצעות מרכזי קשר, הובילו לאיום של הילדים שאף התקשרו למשטרה כדי להמנע ממפגש עם אביהם.

בצר לו, האב הגיש מספר תביעות לבית המשפט. תחילה הוגשה התביעה לחידוש הקשר בינו ובין ילדיו, אך לאחר שהתברר כי אין בכוונת ילדיו לחדש עימו את הקשר, הגיש האב תביעה לביטול מזונות, ותביעת נזיקין על כך שגרושתו מפיצה עליו עלילות קשות על לא עוול בכפו.

לאחר שנים של הליך משפטי לא פשוט, הצליח האב להוכיח את תביעותיו. סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, השופטת רותם קודלר עיאש פוסקת בשלושת התביעות שגיש האב. 

השופטת קודלר עיאש מציינת בפסק דינה כי הוכח כי האם עצמה בדתה מלבה את סיפור המעשה בעניין פגיעה מינית בבתה ופגיעה פיזית בבנה וגידלה את הילדים להיות חולים במובן זה שהם מאמינים היום שאביהם פגע בהם.

בית המשפט מתח ביקורת על פעולות שנקטו בהן נשות טיפול מטעמה של האם שהיה בהן להשפיע בצורה דרמטית על מהלך חייה של הקטינה ושל אחיה, שכן היה בהן כדי להוות מעין ידה הארוכה של האם המנכרת, והעו"ס למעשה (מבלי חלילה לייחס לה כוונת זדון) פעלה בחוסר זהירות "מטעמה" של האם כחלק ממערך הניכור המתוחכם ותוך ביסוס אמונה עצמית כוזבת אצל הקטינה כי נפגעה מינית על ידי אביה.

פסיכיאטרית מומחית מטעם ביהמ"ש  קבעה כי "הילדים גדלו להאמין כי הם ילדים שעברו התעללות פיזית או מינית בהתאמה. אמונה זו הפכה להיות חלק מאבני הבניין של אישיותם, והדבר צפוי לגרום להם נזק בעתיד. ככל שהם מקצינים עמדות מול האב, כך הם נתקלים בחוסר אמון רב יותר (למשל מצד רשויות החוק), והם הולכים ומפתחים תחושה שהם אינם נשמעים ושנגרם להם עוול. העובדה שהם אימצו באופן מלא את הנרטיב של האם הופכת אותם לזרועה הארוכה, תוך אובדן של תחושות אותנטיות שלהם."

עוד קבעה השופטת קודלר עיאש כי הוכח כי האם פעלה להסתת הקטינים כנגד אביהם וזאת עד אשר דמות האב אצלם נמחקה לחלוטין והם סובלים ומתמודדים עם תסמונת ניכור הורי. הוכח והתברר כי פעולות אלו של האם נעשו כפי שטען האב מתוך תחושת חרדה ונקם שלה בו בעקבות הליך הפרידה.

גרסת האם כי הילדים מסרבים לחדש את הקשר עם אביהם על רקע טענות אלימות ופגיעה מינית, נשללה, נמצאה כנעדרת בסיס עובדתי מבוסס מציאות ונדחתה.

האם ידעה כי לא ארע שום אירוע של פגיעה מינית בקטינה ע"י אביה, האם הודתה כי דמיינה את ארוע הפגיעה המינית וכי הקטינה שללה את האפשרות שאביה נגע בה, אך לא זו בלבד שלא ניסתה לעצור את "כדור השלג", אלא עשתה שימוש מניפולטיבי במפגשי הקטינים עם נשות טיפול ובנשות הטיפול עצמן לצורך מימוש יצר הנקם שלה בתובע ובהתעלמות מוחלטת מהנזק הרגשי והנפשי שנגרם לקטינים. למרות האמור נקבע בפסה"ד כי האם מתנערת מאחריותה בענין וגם כאשר נוכחת בכך שעשתה טעות, היא מסרבת לקחת אחריות על מעשיה, טוענת כי אינה מומחית ואף מפנה אצבע מאשימה כלפי נשות הטיפול. לטענתה "הן גילו לה" כי מדובר במקרה של "הטרדה מינית", של אב "פדופיל" והיא אינה מתערבת בעבודתן.

ביהמ"ש קבע כי האם פערה בור עמוק בין ילדיה לאביהם ובידיה הכלים וההזדמנות למלא את הבור, לבנות את הגשר ולקרב בין הילדים לאביהם. ביהמ"ש קבע כי דין התביעה להתקבל אלא שנוכח מצבם הנפשי של הקטינים אין טעם בחידוש הקשר עצמו שכן המפתח לפתרון אך ורק בידי האם וביהמ"ש הפציר באם הקטינים לעשות מאמץ לפנות לטיפול מתאים, לנסות ולתקן את הנזקים.

בעקבות הפסיקה בתביעה זו, התקבלה תביעתו של האב לביטול המזונות. 

בפסק הדין נקבע כי "על הורה המנכס לעצמו באופן בלעדי את כלל הזכויות ההוריות, להבין כי המשמעות היא כי יכול והוא יחויב אף למלא את כלל החובות ההוריות. מקום בו הורה גורם לניכור, בוודאי בנסיבות כה קיצוניות כמו במקרה כאן, עליו להבין כי נטל האחריות למימון הוצאות הקטינים יכול ויוטל עליו".

בתביעה השלישית של האב, תביעה נזיקית בעקבות הגשת תלונת שווא במשטרה וכן ניכור הורי, פסקה השופטת קודלר עיאש פיצוי משמעותי לאב.

נקבע כי הפרסומים של האם בענין טענות לפיהן לכאורה האב פגע מינית בקטינה ופיזית בקטין, נועדו לפגוע בשמו הטוב של האב ובעיקר לאיין את זכויותיו ההוריות ובכלל זה ניתוק האב מילדיו. הפרסום נועד להשפיל את האב ולבזותו בעיני הבריות וכל שכן בעיני ילדיו ומשפחתו המורחבת וביהמ"ש שוכנע כי נגרמה לו עוגמת נפש וכי הוא הושפל בצורה קשה ביותר

ביהמ"ש קבע כי נגרמו לאב נזקים ממשיים בעקבות הגשת התלונה. האב נאזק בשדה התעופה, נעצר למשך 5 ימים, נחקר ועוכב בישראל למשך שלושה חודשים.

בכל הנוגע להבחנה בין הסבתא לאם קבע ביהמ"ש כי עניינה של הסבתא מובחן מעניינה של האם, שכן הסבתא לא הגישה תלונה במשטרה, אך שיתפה עצמה במעשה וסייעה לבתה באמצעות מסירת עדות כוזבת במשטרה.

מעבר לחיוב הכספי המשתמע בפסק הדין שהביא לביטול המזונות בעקבות הניכור ההורי, מצא ביהמ"ש להוסיף ולחייב את האם בנוסף לפצות את האב בגין צער ועוגמת נפש עקב הניתוק מילדיו בסכום של 50,000 ₪.

ביחס לתביעת האם בתביעה שכנגד קבע ביהמ"ש האם לא יכולה לטעון כי היא מתמודדת עם פרנסת הקטינים לבדה, כאשר היא עצמה מאיינת את זכויותיו ההוריות של האב ועל כך כבר נכתב כי מי שמנכס לעצמו את כלל הזכויות ההוריות צריך להתכבד ולשאת גם בחובות ההוריים.

עוד קבעה השופטת קודלר עיאש כי על האם לפצות את האב בסכום כולל של 150,000  ₪ (שיעור הפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע ושיעור הפיצוי בגין אחריות האם לניתוק האב מהקטינים).

כמו"כ בנוסף חייב ביהמ"ש את האם והסבתא ביחד ולחוד לפצות את האב בסך 65,000 ₪ בגין עוולת הרשלנות. 

בנוסף חוייבו הנתבעות בהוצאות ההליך בסך כולל של  50,000 ₪ לטובת התובע.

 את האב ייצגו בהליך המשפטי עו"ד לורית גרון גלבוע ועו"ד שני זכר-גבאי.