לפני זמן מה גבר שהיה בהליך גירושין מאשתו מאזור הדרום נפטר בנסיבות טרגיות לפני שהתגרש מאשתו. לאחר מותו,  התגלה מכתב שהשאיר ובו הוא מפרט את רצונותיו במעין צוואה לאחר מותו.

באותו מכתב נרשם, כי אשתו לא תקבל דבר, ואילו כל רכושו יתחלק בין  ילדיו.

עוד הוא ביקש, כי מי שיהיה אחראי על העזבון שלו יהיה קרוב משפחתו. לאחר המוות הטרגי פנתה האישה לעורך הדין שרון קולסקי מאשדוד בבקשה כי יסייע לה.

חרף הנסיבות הטרגיות, לשניים היה רכוש משותף וחלקו מגיע לה בדין.

בדיון שנערך בבית המשפט לענייני משפחה, התנהל ויכוח מעניין בסוגיה מה דינה של מכתב שהינו מעין צוואה שנרשמה בצורה כזו, על מכתב לפני מותו של אדם. שכן, אם אכן הצוואה יכולה להתקבל לאישה לא מגיע דבר מרכושו של האיש. השופטת קיבלה את טענתו של עורך הדין שרון קולסקי ולפיה מכתב מעין צוואה שנרשמת בצורה כזו, אינה חוקית במאת האחוזים, ולכן גם אם לא מדובר במחצית מרכושו של האיש, עדיין רשאית האישה ליהנות מרכוש משותף שהיא ובעלה צברו במהלך חייהם לרבות חלקה.

אלא שכאן חלה תפנית מעניינת ואנושית במיוחד בסיפור, והוכיחה כי לא תמיד עורכי הדין נטולי אנושיות במקרים רגישים. ראשית, השיג עו"ד שרון קולסקי את השליטה בעיזבון לאישה, בניגוד למה שכתב האיש במכתב שהשאיר.

אולם, האישה בעידודו של עו"ד שרון קולסקי החליטה, כי למרות מה שיכול להגיע לה בדין, וכדי לכבד את "רצון" המת , כל רכושו יתחלק בין ילדיהם המשותפים, והיא לא תיקח דבר מעיזבונו של בעלה למרות שהייתה יכולה לעשות זאת במידה והייתה מנהלת מאבק משפטי בנושא.