מהתביעה עולה כי לפני כשנתיים הקשיש אושפז בביה"ח לאחר שהתלונן על כאבים בחזה. כעבור יומיים, עקב מצבו הטוב, הוחלט לשחררו ואף הוכן מכתב שחרור. כשבתו הגיעה לקחתו מביה"ח, הצוות הרפואי החליט להשאירו לילה נוסף לצורך ביצוע בדיקות והוסבר לבת שאם התוצאות לא ישתנו, הוא ישוחרר לביתו.

למחרת הקשיש עבר מיפוי לב והתוצאות היו ללא שינוי. בתו התייצבה בביה"ח והבהירה לרופא התורן שיש לבקש את אישורה לכל פעולה פולשנית שכן, אביה מבוגר ואינו שולט בשפה העברית ואינו מבין את הסברי הרופאים.

למחרת הקשיש הועבר לחדר מול דלפק האחיות וכשבתו ביקשה לברר את הסיבה, נאמר לה כי  אביה התלונן על כאבים בחזה. אך כששוחחה איתו, הוא הכחיש שהתלונן על כאבים בחזה וטען כי הוא חש בטוב.

כעבור יומיים בצעו בו צנתור ואף בוצעה בו התערבות פולשנית ע"י השתלה של סליל תומך (סטנט) בהיצרות הורידים. לאחר השתלת הסטנט לא נראתה זרימה במעקף ורק לאחר הזרמת חומרים מרחיבי כלי דם נצפתה זרימה חלקית.

עם חזרתו מחדר הצנתורים ליחידה לטיפול נמרץ, התרחש פרפור פרוזדורים. הוא איבד הכרה ודופק ולאחר ביצוע החייאה שכללה מכות חשמל, הוא חזר להכרה.

כשבוע לאחר הצנתור, בדיקת אקו לב הדגימה ירידה ניכרת בתפקודו של החדר השמאלי. הוא אושפז במחלקה לטיפול נמרץ לב, שם סבל מבצקת ריאות ומאי ספיקת לב. בהמשך נצפו חשד לזיהום ודלקת ריאות והאיש החל לסבול מאי ספיקת כליות ואף לקה באירוע מוחי שגרם להפרעה בדיבור ולקשיי בליעה.

בכתב התביעה צוין כי בכל התיעוד הרפואי לא נמצא כל מידע על מהלך האשפוז במחלקה הפנימית של בית החולים, פרט למכתב פטירה. ב-5 למאי 2019, כשבועיים לאחר ביצוע הצנתור,  הוא נמצא ללא רוח חיים במיטתו במחלקה הפנימית.

מומחה בתחום הקרדיולוגיה מטעם התביעה, קבע בחוות דעתו כי ביה"ח התרשל כשביצע צנתור ללא כל הצדקה רפואית. אמנם הוא סבל מכאבי חזה אך לדעת המומחה, הוא היה ידוע כסובל בליבו ובבדיקת האק"ג לא נראו שינויים.

עוד טען המומחה כי בבדיקת דם שבוצעה לו, לא הייתה כל עדות לנזק לשריר הלב שהצדיקה ביצוע צנתור. מה עוד, שהוא "התהלך ללא כאבים ורק במצב שכיבה סבל מכאבים". לטענת המומחה, כאבים בשכיבה אופייניים לבקע בסרעפת והטיפול הנדרש הוא על ידי נוגד חומציות.

המומחה הוסיף כי מהתיעוד הרפואי לא ברור מדוע לאחר שלושה ימים בהם הקשיש מרגיש טוב ומצבו הלבבי יציב, הוא הושאר לעוד לילה לאשפוז. לטענתו, הקשיש הופנה לביצוע צנתור כאשר מיפוי הלב מעיד על שיפור בתפקוד הלב.

המומחה הוסיף כי על פי הנחיות בינלאומיות, בהעדר כאבים בעת אשפוז יש לשחרר את החולה או להפנות לבדיקת מאמץ. הקשיש הופנה לבדיקת מאמץ אשר אבחנה את מה שהיה ידוע, שהוא סובל מירידה באספקת דם וחמצן לשריר הלב שמתבטאת בעיקר במאמץ ללא תלונות וללא שינויים באק"ג ועם שיפור בתפקוד הלב בעת מאמץ.

לטענת המומחה, "במצב דברים זה אין סיבה לבצע צנתור, מה עוד שישנה התוויה מפורשת להימנע מצנתורים בבני 80 ומעלה".

לטענת באת כוחה של האישה, עורכת הדין שגית הראל, ממשרד עורכי הדין גיל וניצן הראל, "לא רק שרשלנות ביה"ח גרמה באופן ישיר למותו, אלא מדובר גם פגיעה באוטונומיה ובעבירה על חוק זכויות החולה, כי הקשיש לא יכל לתת הסכמתו לביצוע הצנתור". 

אלמנתו מבקשת מבית המשפט לפסוק פיצוי עבור הוצאות לוויה, קבורה, הקמת מצבה וזיכרון, כאב וסבל, אובדן שירותי אב, הפסדי הכנסה, פנסיה, זכויות סוציאליות ותלות בשנים האבודות.

מבית החולים אסותא נמסר בתגובה: "תגובת בית החולים תינתן בבית המשפט כמקובל".