מהתביעה עולה כי במסגרת מעקב רפואי שערכה לפני כשנתיים וחצי, הדמיית CT של הלבלב, הדגימה גידול בגודל סנטימטרים בודדים שנראה שפיר במרכזו של הלבלב. גם תוצאות הביופסיה שבוצעה בהמשך לא הצליחו לקבוע באופן חד משמעי האם מדובר בגידול סרטני או בגידול שפיר.

האמנם, במקום שרופאי ביה"ח יערכו בדיקות נוספות לכאורה על מנת לבחון אם מדובר בדלקת או בגידול סרטני, מנתחי ביה"ח ביצעו כריתה עיוורת של לב הלבלב בשיטה לפרוסקופית מבלי לפתוח את בטנה.

בתביעה נטען כי הם ביצעו הכריתה מבלי לראות את הגוש טרם כריתתו וגם לא בחרו לעבור לשיטת ניתוח אחרת בה ניתן היה למשש את הגוש על מנת לדעת אם להמשיך או להפסיק את הניתוח מבלי לכרות את הלבלב.

בבדיקה פתולוגית של החומר אשר נכרת נמצא כי במהלך הניתוח נכרתו איברים בריאים, בעוד שהגידול לא הוסר מהלבלב והוא נותר בגופה. אם לא די בכך, לאחר הניתוח, חלה החמרה במחלת הסוכרת הקלה ממנה סבלה והקשישה נזקקת עתה לזריקות אינסולין.

לנוכח הממצאים, המנתחים בביה"ח הציעו לה לעבור ניתוח נוסף כדי להוציא את הגוש הסרטני, אך הקשישה בחרה לבצע את הניתוח בבי"ח אחר. כשנה לאחר הניתוח הרשלני כביכול, הגוש גדל לכיוון צינור כיס המרה ולכן נאלצה לעבור ניתוח במרכז הרפואי בהרצליה לכריתת שארית הלבלב.

הצורך בכריתת שארית הלבלב במהלך הניתוח השני, עקב רשלנות רופאי ביה"ח אסף הרופא לכאורה, גרם בנוסף להתפתחות הריפלוקס בגופה שמעיר אותה משנתה.

מומחה בכירורגיה כללית מטעם התביעה קבע כי רופאי ביה"ח התרשלו כאשר לא וידאו במהלך הניתוח כי נכרת האיבר הנגוע, מה שהביא לכך שהגידול שנותר בגופה גדל והתפתח מה שחייב עריכת ניתוח נוסף במהלכו נכרת שאר הלבלב.

המומחה ציין כי בשל אותה רשלנות, הקשישה סובלת כיום מנכות לצמיתת בשיעור של 79% בשל סוכרת חריפה, צלקת ארוכה מכוערת, התפתחות בקע בצלקת ותופעת הריפלוקס.

בא כוחה עו"ד דותן לינדנברג, המתמחה בתביעות בתחום הרשלנות הרפואית ונזקי גוף, טוען בתביעה כי "אורחות ואיכות חייה של הקשישה השתנו מאז הניתוח ללא היכר והיא אינה מתפקדת כבעבר. המדובר בנזקים שיימשכו כל ימי חייה ואף יחמירו בחלוף השנים".

על כן תובעת האישה לפסוק לה פיצוי כספי עבור אובדן הסיכוי להירפא, עזרת צד ג' ועזרה סיעודית, הוצאות רפואיות, כאב וסבל ואובדן הנאות החיים.

טרם הוגש כתב הגנה.