מהתביעה עולה כי לפני כשנה שעה שפסעה ברחבה הסמוכה לכניסה לבנייני המגורים93, נתקלה רגלה באבן שפה שהונחה על גבי הרצפה. זאת  ככל הנראה עקב הזזת אדניות ברחבת הבניינים. בעקבות כך האשה נפלה ושברה את שורש כף יד ימין.

לאחר התאונה היא פונתה באמצעות בני משפחתה  לקופת חולים ומשם הועברה לביה"ח 'אסותא' אשדוד, שם אובחן כי היא סובלת משבר בשורש כף יד ימין עם תזוזה. לאחר קיבוע השברים ידה וזרועה הושמו בגבס.

מומחה לכירורגיה אורתופדית מטעם התביעה, אשר בדק את האשה, קבע בחוות דעתו כי היא סובלת מנכות בשיעור  30 אחוזים לצמיתות בשל הגבלה בתנועות ובגין עיוות שורש כף יד ימין.

בא כוחה עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעות בגין נזקי גוף, טוען כי ועדי הבית וחברת האחזקות בשני הבניינים התרשלו. לטענתו אם היו פועלים בזהירות הנדרשת ודואגים לסביבה בטוחה כמו למשל, הצבת שלט אזהרה מפני המפגע, מתקנים  הליקויים או מונעים  הגישה למפגע, האשה  לא הייתה מועדת וניתן היה למנוע את תוצאת התאונה.

עוד נטען כי הם התרשלו  בכך שהניחו אבן בולטת ברחבת הבניינים, בקטע דרך המיועד להליכה, נמנעו מלזהות את גורמי הסיכון ולא פעלו באופן סביר כבעלים ו/או כמחזיקים בקרקע. כמו כן לא ביצעו ביקורות תקופתיות לבדוק את תקינות המדרכות להולכי רגל.

לפני התאונה האשה היתה אשת עבודה חרוצה ומסורה, אך מאז התאונה נגרמו ,נגרמים ויגרמו לה, הפסדי שכר ניכרים בשל חוסר היכולת לעסוק במקצועה או  בכל עבודה הכרוכה במאמץ יד ימין הדומיננטית. בנוסף, מאז התאונה ועד סוף חייה, היא תסבול מכאבים עזים.

לכן היא מבקשת מבית המשפט לפסוק לה פיצוי עבור  עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, הפסדי שכר ותנאים סוציאליים, פנסיה וכאב וסבל.

הנתבעים ביקשו למחוק התביעה על הסף, בין היתר בטענה כי הם לא התרשלו ואילו האשה לטענתם, נהגה בחוסר ערנות ובפזיזות ולכן היא האשמה היחידה בתאונה.