בשבוע שעבר ניתנה החלטה תקדימית ע"י בית משפט העליון, לאחר שדייר בבניין משותף באשדוד ערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וביקש להרחיב את ביתו על השטחים המשותפים בבניין. 

לטענת המערער, יש בידיו חתימות של 75% מדיירי הבניין מה שמעיד על הסכמת הדיירים לבקשתו והסכמה למתן היתר לבנייה.

המקרה הנדון אירע כאמור באשדוד. בערעור של תושב רובע ח' המתגורר בבניין משותף, ולטענתו הוא זכאי להרחיב את דירתו על השטחים המשותפים בבניין, לאור כך ש-75% מדיירי הבניין חתמו לו על הבקשה.

בית המשפט המחוזי לא קיבל את טענת התושב ותמך בעמדתן של הועדה המקומית ושל ועדת הערר המחוזית.

גם הערעור לבית המשפט העליון לא הועיל שכן הערכאה הגבוהה תמכה בהחלטת בית המשפט ובעמדת מוסדות התכנון ואף נימקה החלטתה בהסבירה כי "כאשר מוסד תכנון סבור כי ישנם ספקות קנייניים בבקשה שלפניו, רשאי הוא, שלא לומר חייב, להשהות את הדיון בבקשה עד לקבלת הכרעה בסוגיה הקניינית מהרשויות המוסמכות לכך".

המשמעות היא כי חתימת הדיירים (75%) לבדה אינה ערובה בלבדית אלא טעונה אישורים נוספים של הרשויות המוסמכות, ובנוסח ההחלטה: "גם אם יש הסכמה של 75% מהדיירים בבניין משותף, זה עדיין לא מספיק בהכרח להיתר בנייה על שטחים משותפים".

את פסק הדין התקדימי קבע בית המשפט העליון, במסגרת פסק דין של השופטים אלכס שטיין, יוסף אלרון ודוד מינץ. מהלשכה המשפטית בעיריית אשדוד ציינו כי מדובר בהחלטה תקדימית של בית המשפט העליון, שתומכת בעמדת הוועדה המקומית לתכנון ובניה אשדוד במס' ערכאות שיפוטיות, עד למתן הכרעה סופית שנתקבלה בהרכב.