דוד ואשתו הזמינו אותי לפגישה. הגעתי למקום העבודה של דוד, אשתו הגיעה במקביל והתיישבנו בחדר פנוי שהיה בקומת המשרדים. דוד החל לספר לי על סכסוך מתמשך שיש להם עם שכנה בבניין מגוריהם. "יש לנו שכנה שהיא ממש רעה, היא אישה מתוסכלת ומרירה, כבר מספר חודשים היא עושה לנו צרות", הוא אמר.

אשתו של דוד, שנראתה אישה עדינה ושקטה, הסבירה לי שזו הסיבה שלא הוזמנתי לביתם. זה בסדר גמור, השבתי לה. דוד החל לתאר לי את תחילת הסכסוך בגלל מקום חנייה מוצל בכניסה לבניין.

"השכנה החליטה שזו חנייה ששייכת לה, למרות שמדובר במדרכה ציבורית לא מסומנת עם אפשרות חנייה חופשית לכל אחד. כאשר אשתי החנתה את הרכב שלנו שם מספר פעמים, המכשפה התנפלה עליה בצעקות ואיומים. 'הטעות' שלי", אמר לי דוד בחיוך, "היה כשפניתי לבעלה, וזה בכלל סובב לה את הראש... מאז היא עושה כל דבר להציק לנו, למרר את חיינו ולעשות כל דבר שיגרום לנו לסבל.

"שריטות על הרכב, צעקות מול אנשים, השארת לכלכוך בפתח הבית, טפטוף שאריות אשפה סמוך לדלת שלנו, עקירת המזוזה, חבל לך על הזמן", אמר לי דוד בייאוש. "אני רוצה הוכחה וצילום. היא גרה באותה קומה שלנו, והסיוט הזה לא הולך להסתיים בקרוב. אני צריך מצלמה בכניסה לבית ואז אלך למשטרה ואפילו לתביעה אזרחית נגדה".

כעבור מספר ימים, הותקנה במהירות מצלמה סמויה שכוונה לעבר דלת הבית ולכל מי שמתקרב לדלת. היה חשש שגם ממרחק מסוים השכנה תשליך פסולת. כעבור שבוע, צפינו בסרטים. השכנה נראתה מספר ימים מתקרבת לדלת ומצמידה את אוזנה לדלת, כמי שמנסה להקשיב לרעשים בבית.

לפתע נחשפנו לצילום לא צפוי ומעניין. השעה הייתה 02:40 לפנות בוקר, השכנה נכנסה לקומת המגורים והתקרבה לדלת, ואז לפתע נראה גבר בחברתה, שככל הנראה ליווה אותה לכיוון דלת ביתה ובלי הכנה מוקדמת השניים נראו מתחבקים ומתנשקים בלהט. לזה אף אחד לא ציפה. האישה הממורמרת הזו, בוגדת בבעלה ואפילו בלי פחד ועם הרבה אומץ. אמנם השעה קצת לפני שלוש לפנות בוקר, בניין המגורים שקט ושומם לחלוטין, אבל עדיין צריך בטחון לעלות עם המאהב עד לדלת הבית ולהיפרד ממנו בנשיקה ארוכה וחושנית.

דוד נראה המום, הוא לא היה צריך יותר מזה. מספר שניות לאחר מכן, כבר אי אפשר היה למחוק לו את החיוך... כעבור יומיים, דוד סיפר לי על ״שיחה קצרה ועניינית״ עם השכנה. היא הבינה מיד את המסר וזה הספיק. אין לי ספק, אמר לי דוד, השקט עכשיו יחזור לקומת המגורים.