קרדיט צילום: סמדר מלכה/ עמוד הפייסבוק

אם חשבתם שללמוד רפואה זה קשה ומורכב, מה תגידו על ללמוד רפואה במדינה זרה וללמוד שפה חדשה ברמה אקדמאית? נשמע מסובך, מורכב ולא קל בכלל, נכון? לד"ר יגאל כץ (36) מאשדוד זה דווקא נשמע חוויתי ומאתגר והוא למד את השפה הרומנית ותוך שנה דיבר את השפה ברמה טובה, כולל לכתוב ולקרוא.

להיות רופא היום זה אומר שמעבר לזה שצריך לטפל בחולים, לעבוד בעומס, לתת יחס אישי גם לבני המשפחה של כל חולה. צריך להבין שאתה לא אלוהים, אפילו שאתה עובד על קו התפר הזה שבין חיים למוות ושלמרות שתמיד תעשה מה שנראה לנכון, לטובת החולה, אתה רק בנאדם ועלול לעשות טעויות. אתה צריך לבטוח בעצמך, בידע שרכשת, בהבנה שלך את המצב ואחרי כל זה, ללכת הביתה, לנהל חיים נורמטיביים ולחזור כ"חדש" ביום למחרת.


איך הכל התחיל? איך החלטת ללמוד רפואה?
"גדלתי בבית של רופאים- אמא וסבתא שלי, שתיהן רופאות והיה לי די ברור מגיל צעיר שזה מה שאעשה כשאהיה גדול. כשחזרתי מהטיול של אחרי הצבא מהודו ראיתי שכמה מהחברים שלי היו מבולבלים לגבי העתיד. אני באופי שלי חייב תמיד להציב לעצמי יעדים להיות מכוון מטרה. אמנם בימי בית הספר הייתי 'שובב' אבל סיימתי בגרויות. בבדיקה ראשונה הבנתי שאני צריך לשפר את הבגרויות ולעשות פסיכומטרי כדי להתקבל ללימודי רפואה בארץ. אמא שלי המליצה לי לנסוע ולברר לגבי לימודים ברומניה ושם התנאים היו פחות נוקשים לקבלה, כך שנתוני הפתיחה שלי הספיקו והתקבלתי. ולא רציתי לבזבז זמן בארץ ומעבר לכל זה- תמיד חלמתי לחיות בחו"ל כסטודנט. התחלתי ללמוד רומנית בישראל, טסתי יחד עם אחי- הוא למד שם רוקחות. כמובן ש"שברתי שיניים" והייתי בהלם בהתחלה, אבל נהניתי והשתלבתי שם והרגשתי כמו מלך שם- השתלבתי חברתית והצלחתי בלימודים, הרבה הודות להורים שלי שתמכו בי ועזרו לי כלכלית במשך 6 שנים".

וכשחזרת לארץ?
"עברתי מבחן רישוי שהיה לא קל בכלל ושקדתי לקראתו במשך יותר משלושה חודשים. לאחר מכן התחלתי את הסאטז' בבית החולים 'ברזילי' באשקלון...

להיות רופא מרגיש קצת כמו להיות חצי אלוהים?
"יש מקרים כאלו, שאדם מגיע במצב קשה מאוד או לעיתים גוסס. היו מקרים של ביצוע החייאות, ששנייה לפני כמעט והלכו. יש רגעים שאני פועל על אוטומט אבל לרוב אני פעול עם הרגש. כמובן שהכל מתועד בפרוטוקולים אבל ברגע לחץ אני עושה את שנראה לי לנכון, לאור הידע, הלמידה והניסיון שרכשתי. יש מקרים שבהם אני מציל חיי אדם וזה מרגיש טוב. לצערי, יש גם מקרים פחות טובים. אין לי בעיה לומר את זה שאני רגיש- אכפת לי מהחולים שלי, גם מבחינה פיזית וגם שירגישו טוב מבחינה נפשית".

לאחר הלימודים עשה שנה סטאז' ולאחר מכן החל את ההתמחות שאורכת כארבע וחצי- חמש שנים ומורכבת משני שלבים: שלב א'- שלב ב'. שנה ו- 3 חודשים ראשונים הם עובדים בקהילה ושנתיים לאחר מכן הם משובצים בבתי חולים (אם ראיתם את הסדרה "המתמחים", תוכלו להבין בערך על מה מדובר) בהן הם עובדים במשמרות רצופות של  26 שעות ללא שינה, מצבי קיצון. לפני כחודש סיים כץ את שלב א' של ההתמחות (בממוצע הארצי עברו כ- 50% את השלב הזה).

רפואת משפחה זו לא רפואה כללית? איך בדיוק מתנהלת ההתמחות?
"אני חושב שרפואת משפחה היא העתיד כיוון שהכל עובר היום לרפואה מונעת. אנחנו האיבחון הראשון ומזהים המחלות לפני ההתפתחויות.... רופא משפחה נדרש היום לדעת לפתור את כל הבעיות לבד, לפני שהוא שולח את המטופל לרופא מומחה או להמשך טיפול. אני מטפל בחולי סכרת, לב, פסיכוסוציאלי ובכל המגוון והרבדים של האוכלוסיה. הטיפול נעשה בעיקר בקרב חולים כרוניים... אין נישה ספציפית וצריך לדעת הכל מהכל".

בעוד כשנה וחצי- שנתיים יקבל כץ את המומחיות שלו.

מה סדר היום שלך?
"בשנה האחרונה הייתי במחלקה פנימית ב' ב'קפלן'. יום תורנות מתחיל בשעה 08:00 בבוקר ונמשך עד לשעה 10:00 בבוקר למחרת (26 שעות), עד 16:00 בצהריים מדובר בסדר יום 'רגיל', כאשר כל הרופאים נמצאים במחלקה- עורכים ביקורים, מטפלים וכו'.. בארבע בצהריים כולם הולכים הביתה ואתה נשאר "לבד", יחד עם שלוש אחיות שבדרך כלל עושות משמרות של שמונה שעות, כך שיוצא לך לעבוד עם שלוש משמרות שונות של אחיות".

איך שורדים משמרת של 26 שעות? ועוד עם מקרים רפואיים קשים?
"ל"מזלי" לרוב לא משעמם והעבודה מעבירה את הזמן. בפנימית ב' המקרים רגילים לרוב מצבי קיצון מבחינה נפשית ופיזית ומחלות קשות מאוד ולא משנה אם אני ער כבר 25 שעות ברצף, אני צריך לתת מענה לחולים, לבני המשפחה שלהם, לאחיות ולנהל את המחלקה. יש לנו חדר "מנוחה" במחלקה אבל אנחנו כמעט ולא מגיעים אליו. יש הרבה מצבי אדרנלין שפשוט משכיחים את העייפות".

איך אתה מתנתק מהמקרים ההלו? זה קשה להכלה?
"אחרי תורנות כזו אני לרוב מגיע הביתה ב'אובר' אדרנלין. אני מתקלח במשך כחצי שעה, יושב לשתות כוס קפה. אני יושב במרפסת מול הנוף וקצת מתנתק ויושב לעכל עם עצמי את מה שקרה. יש התלבטויות והתעמקויות באם פעלתי נכון או אולי יכולתי לעשות משהו אחרת לטובת החולים. מי שאומר שהוא לא לקוח את העבודה הביתה- כנראה לא רופא. אי אפשר להתנתק רגשית, גם אם ממש רוצים".


יש משהו שמפחיד אותך כרופא?
"להתמודד עם טיפול בחולה שהוא אדם שקרוב אליי זה אולי הדבר הכי מלחיץ. זה קצת מורכב כי מדובר באדם שאני מכיר והפן האישי משתלט, במצב כזה אני חייב לתת את המקסימום. הציפייה הגבוהה מהאנשים ולהילחם כדי שיקבל את הטיפול הכי טוב שאפשר. כאן נכנס הקטע שאני אמור לתת את כל מה שאני יכול לכל החולים שלי. אני לא יכול להיות ה- רופא של חולה שאני מכיר אישית. זה קשה ומורכב מידי ואם קורה מקרה כזה אני בוודאי שדואג ומוודא שכל מה שנעשה נעשה באופן הטוב ביותר אבל לא מטפל בעצמי".

__________________________________________________________
רופא, חתיך ורווק

איך זה שבגיל 36 אתה עדיין רווק?
"אני רוצה לאהוב ולהיכנס למערכת יחסים וגם יוצא לדייטים אבל עד עכשיו לא עבד והסתדר. אני חי וחושב יחסית 'מהר'. יכול להיות שקל לי יותר ברמת ההתעניינות הראשונית כי להיות רופא נשמע אטרקטיבי בעיניי נשים, אבל אני לא מציג את עצמי ככה באופן ראשוני, אני קודם כל יגאל. אני בטח לא מתנשא כי אני רופא, אני חבר של כולם ואחד הדברים שההורים שלי חינכו אותי זה "קודם כל תהיה בן אדם". נראה לי שזה הדבר הכי חשוב ופחות מה המקצוע שלך. אני לוקח הכל בפרופורציה ועושה הפרדה מוחלטת בין החיים האישיים שלי ולעבודה".


what's up doc?
אני עובד הרבה אבל אני לא משועבד לעבודה, אני מוצא זמן לבלות עם החברים, לצאת לדייטים וכל מה שקשור לחיים האישיים שלי. אני אשדודי וגאה בזה ומאוד אוהב את העיר והאנשים, יש כאלה שקוראים לי 'דוקטור'. אני מרגיש אדם "פשוט", רגיל ומיוחד. אני לא מרגיש מעל לאחרים וכולם חברים שלי. חי את החיים שלי בצניעות ועושה מה שאני צריך".

אם היית מלוהק לסדרת ריאליטי מה היה מופיע ב'הצגה' שלך?
"יגאל כץ, בן אדם סבבה ורופא".

מה השאיפה שלך כרופא?
"הציעו לי לעבוד בעוד יחידה אחרת משלי פעמיים בשבוע, אני חולם לפתוח מרפאה משלי ולהגיע הכי רחוק שאפשר בתחום שלי. מעבר לזה אני שוקל לעשות עוד תת התמחות בנושא אחר. אני לא רוצה להיות תקוע בנישה ואני אוהב להחכים".