הפרוטוקולים חושפים את שיטת "סלאח שבתי" של העירייה, המעילה בכספי הסטודנטים והתביעה נגד...חושפת המעילה
18.11.15 / 18:46
כיצד חלקה עיריית אשדוד מאות אלפי שקלים לאנשים באמצעות.... פתקאות איתם משכו כספים מחשבון בנק של העירייה ? הפרוטוקולים מבית הדין מעלים כי עיריית אשדוד במקום לבדוק את עצמה ואת בכיריה, הגישה תביעה נגד העובדת אילנה בן לולו שזוכתה מרוב סעיפי האישום.
וכך נפסק - " ככל שיש פגם בהתנהלות זו, אין הוא נעוץ בנאשמת אלא במאשימה, עיריית אשדוד, שבחרה שלא לבקר ולא לבדוק את שיטת ההתנהלות של עצמה".
אשדוד נט מביא את סיפור התביעה של עיריית אשדוד נגד אילנה בן לולו כפי שהוא נחשף מפרוטוקולי בית הדין למשמעת של הרשויות המקומיות.
מדובר במשפט שהתנהל במשך 6 שנים בין העירייה כנגד מי שהייתה נחשבת לאחת העובדות החזקות והמוערכות בעירייה בזמנו, מי שהייתה אשתו של דני בן לולו (חבר כנסת לשעבר וסגן ראש העיר והאח של לאון בן לולו).
בעקבות ההליך שפתחה העירייה, נאלצה בן לולו לעזוב את עבודתה בעירייה בסוף ינואר 2015 ואף את מגוריה בעיר אשדוד (לטובת העיר אשקלון).
הסיפור הוא ככל הנראה רק הפרק הראשון בו תבעה העירייה עובדת שלה במקום לבדוק את עצמה ואת המחדלים של בכירים אחרים בתוכה.
הכיצד לשיטת העירייה הגיעו סטודנטים ואף סטודנטים לכאורה, למשרדי הערייה - קיבלו פתק שאיתו הלכו לבנק ומשכו עשרות אלפי שקלים ומאות אלפי שקלים במצטבר מקופת הערייה.
בהכרעת הדין, בן לולו זוכתה כמעט מהרוב המכריע של הסעיפים שהגישה נגדה העירייה, לאחר משפט ארוך, יקר ומתיש שהסתיים בקול ענות חולשה - בעונש קל של נזיפה, אך משאיר עדין שאלות פתוחות לרווחה.
המאשימה: עיריית אשדוד - באמצעות עו"ד חן סומך
הנאשמת: אילנה בן לולו שיוצגה ע"י עו"ד דוד גולן ועו"ד דני אליגון.
השופטים - דן בן טל, עדנה סבן ומשה כץ
זמן המשפט - 6 שנים!
פסק הדין - נזיפה
השאלה הפתוחה - למה רק אילנה בן לולו עלתה למשפט ובכירים בעירייה לא נתבעו???
-
תחילתו של הסיפור (מבוסס על פרוטוקולי בית הדין) –
אילנה בן לולו ששימשה כמנהלת המחלקה ליוזמות חינוכיות בעיריית אשדוד, חשפה בשנת 2008 מעילה שהתבצעה על ידי לידיה שושן, פקידה שהייתה כפופה לה.
כנגד לידיה שושן שהודתה בעסקת טיעון במעילה בעשרות אלפי שקלים מקופת המילגות לסטודנטים שניתנו לקרובי משפחה ומכרים שלה (שלא היו סטודנטים), התנהל הליך משמעתי במסגרתו פוטרה מעבודתה תוך תשלום קנס ושמירה על זכויותיה הסוציאליות.
המעילה בוצעה בכספים המיועדים למלגות לתושבי העיר הנותנים שירותי חונכות (פר"ח) לתלמידים.
באמצעות פתקים שהביאה למקרוביה, לידיה שושן, הם הלכו לחשבון הבנק שפתחה העירייה ומשכו עשרות אלפי שקלים במצטבר (כך לפי עסקת הטיעון).
על פי הכרעת הדין עולה כי - מיד משנתגלה לבן לולו דבר המעילה, היא דיווחה על חשדותיה לממונה עליה, מנהלת מינהל החינוך בעירייה.
בעקבות בדיקה שהתקיימה אצל מבקר העירייה בנושא אותרה המועלת ופוטרה מהעבודה וההליך שנגדה הסתיים כאמור בעסקת טיעון.
אך כאן לא הסתיים הסיפור אלא רק התחיל -
בעקבות הממצאים מבקר העירייה הוציא דו"ח ביקורת שהטיל אחריות על אילנה בן לולו עצמה:
"הביקורת רואה בחומרה רבה את הפעולה שביצעה מנהלת המחלקה בינואר 2008 במטרה להשאיר יתרות מזומנים בחשבון הבנק שהמחלקה אחראית לו לשימוש עבור פעילות עתידית.
דבר זה הקל מבלי לדעת על ביצוע הפעולות הבלתי תקינת שנעשו בחשבון הבנק על ידי מזכירת המחלקה "
"לגבי מנהלת המחלקה העירייה העבירה את חומר החקירה לידי התובע, אשר אמור להחליט האם יש מקום לנקוט בהליכים משמעתיים בעניינה".
בעקבות דו"ח ביקורת זה הוגשה התובענה.
אולם בפסק הדין נאמר כי :
"הן מדו"ח הביקורת, והן מהממצאים שהועלו בפני בית דין והן מהכרעת הדין, עולה כי בן לולו לא הייתה הגורם היחידי ואף לא הגורם הבכיר ביותר שיכול היה למנוע את המעילה, אלא גורמים רבים ובכירים מאוד בעירייה.
אך עיריית אשדוד, משיקוליה, החליטה כי כתב התובענה המשמעתי בעניין האחריות למעילות יוגש אך ורק נגד בן לולו, וכמובן גם נגד המזכירה שפוטרה".
דו"ח הביקורת, הראיות והעדויות מצביעים על שורה של ליקויים בתחום החשבות בעיריית אשדוד .
ליקויים שאפשרו, או לכל הפחות לא מנעו את המעילות שבוצעו .
על פי הכרעת הדין - שני גורמים עיקריים הביאו לכך שהמעילות התאפשרו:
הגורם הראשון:
יצירתו של חשבון בנק "חוץ עירוני" שלא נוהל ולא פוקח על ידי חשבות העירייה -
מדובר ב"חשבון מעבר" שלא רשום היה רשום בתחילה כלל על שם עיריית אשדוד.
אל חשבון זה הועברו כספי עירייה שנועדו לחלוקה לסטודנטים שהיו זכאים למלגות חונכות.
בשלב מאוחר יותר, נפתח חשבון זה על שם העירייה, אולם, הפיקוח על חשבון זה לא נעשה על ידי גזברות העירייה.
הגורם השני:
יצירת "מסלול פתקאות" שבמסגרתו קיבלו מלגות כל מי שהגיע לבנק עם פתקה בחותמת בן לולו המאשרת לתת לו מילגה, חותמת שהוחתמה על ידי המזכירה ושלא על דעת בן לולו, קיבל מלגה בהתאם לאמור בפתקה.
כנגד בן לולו הוגש כתב תובענה ע"י העירייה, בו מיוחסים לה 22 אישומים שונים המפרטים את ההתנהלות הכספית של המחלקה ליוזמות חינוכיות בעיריית אשדוד.
התנהלות שאפשרה יצירת חשבון בנק עצמאי חיצוני לעירייה שהיו בו כמעט בכל זמן נתון יתרות מזומנים משמעותיות.
מתוך חשבון בנק זה ניתן היה למשוך מלגות באמצעות אישורים בכתב יד עם חותמת של בן לולו המופנים לבנק ומאפשרים לקבל כסף תמורת הפתק, כאשר מי שחתמה בפועל על אותם פתקים הייתה עובדת שהייתה כפופה לנאשמת כשהיא עושה כן ללא ידיעתה של הגברת בן לולו.
בהקשר זה של "מסלול הפתקאות " מואשמת בן לולו באישום השלישי -
בכך שאפשרה, או לכל הפחות לא מנעה את אותו יצירת "מסלול עוקף" במסגרתו ניתן היה לקבל מילגה מהבנק כשלמעשה רק המחלקה העירונית מאשרת מלגה, והבנק נותן את המלגה והכל ללא כל ביקורת.
הקבוצה השנייה של האישומים -
מתארים מקרים קונקרטיים בהם נוצלה הפרצה כך שאנשים שלא היו זכאים למילגות קיבלו מלגות, או שאנשים שהיו זכאים למלגות בסכום מסוים קיבלו מילגות בסכום העולה על הסכום לו היו זכאים.
עדות מבקר הערייה:
מר שלמה בן עזרא מבקר העירייה התייחס לפתיחת חשבון הבנק הייחודי אמר בעדותו:
"...לא היה דבר כזה מעולם, נפתח חשבו בנק שהוא אך ורק לטובת המחלקה, רק המחלקה השתמשה בו ועשתה עליו בקרה הוא היה מחוץ לחשבונות הרגילים של העירייה.
ש: מדוע נפתח חשבון ייעודי?
ת:אני לא יודע למה נפתח חשבון בנק ייחודי עבור הפעולה הזאת, הגזבר יסביר הנוהל, זה דבר חריג ולא נכון מבחינתי"...
בהמשך חקירתו של המבקר הסתבר כי קיים היה לכל הפחות חשבון עירוני נוסף במינהל החינוך שהתקיים במתכונת דומה חשבון גני הילדים וככל הנראה חשבון "קרן מלגות לחרדים" שגם הוא התנהל במתכונת דומה.
באשר למתן ההוראה לפתיחת אותו חשבון בנק ייחודי, העיד מבקר העירייה כי גזבר העירייה שקדם לאילן בן עדי (הגזבר בתקופת האישומים המיוחסים לנאשמת והמנכ"ל כיום), הוא שנתן את ההוראה על פתיחת החשבון:
"ש: מי שהורה על פתיחת חשבון בנפרד ייחודי, זה היה הגזבר דאז אילן בן עדי? ידוע לך?
ת: כפי שידוע לי מי שהורה היה הגזבר לפני אילן בן עדי"
בהמשך עדותו בהתייחסו להתנהלות עובדי עירייה אחרים אמר המבקר:
ש: מה זה העירייה? תגיד עוד שמות של אנשים שנכשלו.
ת: מנהל החינוך, ראש מינהל החינוך, מנהלי המחלקות , היום זה אגפים, אגף לחינוך יסודי ואגף לחינוך על יסודי , סגן ראש העיר שהיה ממונה על המלגות ,מר גרשון פלדמן, גזבר העירייה, אילן בן עדי, החשב עודד לוי ועוד נוספים".
עדותו של תמיר ברנץ עוזר מבקר העירייה:
ברנץ תיאר באופן ברור את הליך החקירה, החל מתלונת הנאשמת שהגיעה אליו, דרך מבקר העירייה, ועד לחקירה המדוקדקת שביצע בבנק הבינלאומי ממנו נמשכו שלא כדין הכספים באמצעות אותן פתקאות .
" התברר לי שיש התנהלות של פתקאות מול הבנק שזה בהתחלה היה מאד חריג, זה דבר שאתה לא יכול להיתקל בו שעדיין אנחנו עיריית אשדוד ואנחנו נחשבים עירייה מאד מתקדמת עדיין עובדים עם פתקאות ומזכרים."
"מזכירת המחלקה עשתה בחותמות שימוש כבשלה. מנהלת המחלקה ידעה שמזכירת המחלקה משתמשת בחתימה שלה לא ביצעה הבקרה המינימלית שהיא יכולה ."
לידיה שושן העידה ביחס למערכת יחסי העבודה שבינה לבין בן לולו:
"מעבר ליחסים של עובד מעביד היינו שנים רבות חברות מאד טובות, עשינו את הכל בשיתוף פעולה, ניהלנו את המחלקה, הייתי חלק משיתוף פעולה מלא".
שאלה: כל התהליך הזה של מאות מזכרים מה מידת הידיעה של הגב' בן לולו על מה שקורה עם מאות המזכרים הללו?
תשובה: בשוטף הכל היא יודעת. כמובן שלא על כל מזכר אני הולכת ליידע אותה... לגבי רוב המזכרים זה אני רשומה
ש: מה הייתה רמת הפיקוח שלה על מה שקורה עם
המזכרים?
ת: היא לעולם לא בדקה אותם אך תמיד ידעה על קיומם"
אילן בן עדי עד התביעה השישי:
אילן בן עדי משמש כמנכ"ל הערייה ושימש במועד כתב התובענה כגזבר העירייה העיד:
מר בן עדי העיד כי בשנת 2004 ישב עם הנאשמת על נהלי העבודה במחלקתה.
"ש: בבנק היו מזכרים, אני מציג לך דוגמא למזכר ידני. תראה בבקשה את המזכר ותגיד לי מה אתה מבין מהמזכר"
ת: " אני למד שמישהו פרץ את הנוהל שנקבע לא רק מרמת הגזברות, אלא כבר מבחינת התבחין, מבחינת הדיון בוועדת המלגות... ובעצם עקף גם את אותו מסמך שנכתב בהסכמה עם מנהלת המחלקה ובמסגרתו אין שום אפשרות לחדור לתוך חשבון הבנק אלא במסלול שקבוע בנוהל."
הנאשמת - הגב' אילנה בן לולו מעידה
הנאשמת העידה בפתיחת פרק ההגנה ועובר למתן עדותה הגישה תצהיר עדות ראשית מפורט אליו צורפו קלסרים עם מאות נספחים.
הנאשמת התייחסה בעדותה לעניין המזכרים הידניים:
ש: המסמך שהוא אקוויוולנטי לרשימה המכוננת זה היה בכתב יד?
ת: כן של לידיה. על המסמכים האלו אם הייתי מזהה את המבקש, הייתי חותמת עליהם, ובמקרים שלאחר שבדקתי סטודנט נפלט מהרשמה וקיבלה ממני הנחיה להוציא לו שובר, זו הנקודה שהיא חתמה. ..כל מה שהוגש לבנק ואיננו זכאי לא נחתם על ידי.
"כשאני הייתי נוכחת במשרד חתמתי, היו מקרים שלא הייתי במשרד אבל לידיה קיבלה את האישור שלי להוציא גם בעל פה וגם בכתב לפעמים שתחתום בשמי על המזכר..."
סיכום בית הדין:
ממכלול העדויות שנשמעו בפני בית הדין ומהתנהלות הנאשמת(אילנה בן לולו) הצטיירה תמונה ברורה ביחס לשלוש נקודות:
1. אופן התנהלות זה היה ידוע לגורמים בגזברות העירייה ובחשבות מנהל החינוך .
2. אין מדובר כאן בתרמית במרמה או בהתנהלות לא תקינה מבחינת הנאשמת. וככל שיש פגם בהתנהלות זו, אין הפגם נעוץ בנאשמת אלא במאשימה שבחרה שלא לבקר ולא לבדוק את שיטת ההתנהלות.
3. לא הוכח כי הנאשמת לקחה כסף שלא כדין לכיסה.
הרי שגם אם הנאשמת לא הייתה מי שהגתה את הרעיון ומי שיישמה אותו שלא כדין.
הוכח כי הנאשמת ידעה על קיומו של מסלול זה וכי מסלול זה היה מחוץ למתווה אותו תיאמה הנאשמת עם הממונה על החשבות
בית הדין מזכה את הנאשמת מאישומים 2-1 בהם לא היה מקום להעמיד לדין את הנאשמת.
בית הדין מזכה את הנאשמת מהאישומים 17-4. ו 22-19 שנעשו ללא ידיעת הנאשמת על ידי מזכירתה.
בית הדין מזכה מחמת הספק את הנאשמת מאישום 18 בשל העובדה שמקבלת המילגה הייתה זכאית לקבל מלגה, והסכום העודף הוחזר לעירייה.
בית הדין מרשיע את הנאשמת באישום 3 "מסלול הפתקאות " וזאת לאור העובדה שהנאשמת ידעה על קיומו של מסלול זה, גם אם לדבריה אישרה אותו רק במקרים מוצדקים, וכי מסלול זה היה בניגוד לסיכום כתוב אליו הגיעה עם ממונה החשבות בעירייה.
סוף דבר הנאשמת מורשעת בגין אישום מספר 3 בלבד:
בעבירה על סעיף משמעת ולפיו עובד רשות מקומית שעשה אחת מאלה אשם בעבירת משמעת:
לא קיים את המוטל עליו כעובד הרשות המקומית על פי חוק תקנה נוהג הוראה כללית או הוראה מיוחדת שניתנה לו כדין או התרשל בקיום המוטל עליו כאמור.
יצויין כי אף הגזברות מצדה לא ביקרה את חשבון הבנק נשוא ההליך, לא מיסדה נהלים ברורים
מול הבנק באשר לאופן משיכת כספים מהחשבון דבר שסייע אף הוא למשיכת הכספים שלא כדין.
ההתנהלות בתיק זה חרגה לטעם בית הדין מהתנהלות תיק משמעת רגיל -
הן מצד התביעה שבחרה להגיש כתב תובענה עם סעיפי אישום רבים כשאין טעם ממשי בכל סעיף וסעיף -
בנוגע לאישומים 2-1 בהם הנאשמת איננה מי שעומדת בראש הפירמידה ולא לה מסורה הביקורת על חשבות העירייה.
לכן, לא היה מקום כלל להאשים את הנאשמת באישומים אלו ולגרור אותה לצורך להתגונן בפניהם.
ההגנה מצידה הלעיטה והכבידה על בית הדין באמצעות הגשת אלפי דפים כמוצגים וראיות .
הכבדה זו גזלה זמן רב ומיותר מכל הצדדים ולא תרמה מאומה.
בית המשפט קובע עונש נזיפה בלבד ומבקש מהתובעת, עיריית אשדוד, לשקול להחזיר את ההוצאות הכבדות שנוצרו לנאשמת אילנה בן לולו שכאמור זוכתה מרוב סעיפי האישום.
-
ההחלטה ניתנה ביום: 20/04/2015
דן בן טל עו"ד, יו"ר עדנה סבן - חברה משה כץ- חבר